להחזיר עטרה ליושנה

ליאון זלדיס

 

כוונת הכותרת היא להצביע על-כך שלשכתנו הגדולה, אמנם עברה בעבר תקופות קשות, בעיות כספיות, פרסומים שליליים בעתונות, גם בעיות ביטחוניות שהכריחו לעבור ממקום למקום, וגם בעיות אישיות, ובכול זאת, הצליחו מנהיגי המסדר וקהילת האחים בלשכות להתגבר על הבעיות, לשמור על אחדות המסדר ולצעוד קדימה בכוחות רעננים.

 

יחד עם זאת, עבודתי הערב לא מתמקדת בבעיות, כי אם בפן החיובי של עברנו. אני מתכוון לתאר, על קצה המזלג, עד כמה היה למסדר שלנו מקום מכובד מאד בחברה הישראלית, עד כמה הצליח למשוך לשורותנו אנשי רוח, פוליטיקאים, מדענים וסופרים, אנשי צמרת מכל מגוון הקשת החברתי של מדינתנו,  וכתוצאה מכך, היו למסדר קשרים טובים עם החברה שמיסביבנו, וגם לא הססנו אז להביע את דעתה של הבניה החופשית לגבי סוגיות ומצבים קריטיים בחיי המדינה.  

 

כולנו יודעים על הלשכות הראשונות שקמו בירושלים וביפו, על בונים חופשים כגון דודי יודלוביץ, קרל נטר, אלכסנדר האוורד ודוד ילין. היו גם טיירים מאסונים רבים שבקרו בלשכות; אזכיר לדוגמה את ביקורו של אח מכובד ביותר שהשתתף באסיפה רבע שנתית של הלשכה הגדולה שלנו, בפאריל 1954. זה היה האח Lord Robert  Balfour of Wittingehame, אחיינו של לורד Arthur James Balfour, מי שכתב את המכתב המפורסם שהבטיח את תמיכת בריטניה בפרוייקט הציוני.  לורד רוברט בלפור היה נשיא גדול של הלשכה הגדולה של סקוטלנד בשנים 1939-1942, תקופת מלחמת העולם השנייה , והוא העמיד את האחוזה שלו בסקוטלנד (כמה אלפי דונמים) לרשות השילטונות היהודים במיבצע להצלת ילדים – ברובם יהודים – במה שידוע ה-Kindertransport. קרוב ל-10.000 ילדים ניצלו מטחב השואה. כשנכנס האורח המכובד לאולם הלשכה הגדולה הוא התקבל במחיות כפיים ממושכות, האולם היה מלא מפה לפה. הנשיא של הלשכה הגדולה של מדינת ישראל, ד"ר אברהם שעוני, העניק לאורח מדליה ומינה אותו כחבר כבוד בלשכה הגדולה שלנו, ובאותו רגע כל האחים קמו על רגליהם והביעו את שמחתם בתרועות ומחיות כפיים. כניראה, הפרוטוקול חייב להיות גמיש באירועים יוצאי דופן.

 

אורח חשוב אחר היה הנשיא הגדול של הלשכה הגדולה למדינת ניו-יורק, האח המכובד ביותר, כבוד השופט צ'ארלס פרסל (Charles Froessel). הוא הגיע לארץ באוגוסט 1955, בעקבות הזמנה אישית מהנשיא הגדול ד"ר אברהם שעוני, אשר קשר ידידות עם הנשיא האמריקאי בביקוריו בארה"ב. השופט פרסל היה חבר בבית המשפט העליון במדינת ניו-יורק והיה אישיות ידועה בעולם המשפט.

 

השופט פרסל נכנס לארץ דרך שער מנדלבאום וקיבלה את פניו משלחת מכובדת שכללה את הנשיא הגדול שעוני, הנשיאם הגדולים לשעבר קוך ופרופר, אחים אחרים וגם סגן ראש הפרוטוקול במשרד החוץ, האח א. גלבוע. מיד לאחר מכן נסעה הפמליה ללשכת ראש העיר בירושלים בה נפגשו עם ראש העיר בפועל, י. ישעיה. לאחר שיחות לבביות, המשיך תכנית בביקור באוניברסיטה העברית, בא התקבלו על-ידי סגן הדיקן, פרופ. בן-ארי. משם המשיכו להר-הרצל ובית העלמין הצבאי. גם הציגו לאורוח את המגרש מול מלון "סאלוויה", שראש הממשלה ייעד להקמת את היכל המסוני הבינלאומי לשלום.

 

בהמשך ביקורו, השופט פרסל, בליווי הנשיא הגדול שעוני ואחים אחרים, נתקבל בכל הדרת הטקס על-ידי נשיא המדינה, יצחק בן-צבי, ראש הממשלה ושר החוץ משה שרת, שר המשפטים וכל חברי בית המשפט העליון, ראש העיר של תל-אביב חיים לבבון וראש העיר נצרת, האח עמין גארגורא, שהיה גם חבר כנסת לשעבר. כל הפרטים הללו והרבה יותר כתובים על-ישי הנשיא הגדול שעוני בחוברת "הבונה החופשי" מס' 10-12 משנת 1955.

 

בדיוק שנה לאחר מכן, בחוברת 3-4 של "הבונה החופשי" לשנת 1956, אנו קוראים על כינוס לשלום שהתקיים בבית ציוני אמריקה בתל-אביב, ביוזמת נציגים מלשכות מכל רחבי הארץ שהתכנסו, לדברי הנשיא הגדול דאז, האח המכובד ביותר יעקב סגאל, על-מנת להביע את כמיהתם לשלום של אחים המייצגים את כל הסקטורים הדתיים במדינה. נזכיר שזאת הייתה התקופה ערב מלחמת סיני (מצבע קדש) שהתחוללה בין 29 לאוקטובר ו- 5 לנובמבר באותה שנה. במלים נרגשות, פנו זה לאחר זה האחים יוסף לאם, מלשכת חרמון; אלבין מולוהון, מלשכת ג'ורג' וואשינגטון; פואד דגהר, מלשכת גליל; אמין גרגורה, מלשכת נצרת; האח לביב אבו רוקום כנציג קהילת הדרוסים. בסיכון הכינוס, אישרו האחים פה אחד את קול-קורא לשלום במלים הבאות:

 

"אנו הבונים החופשים, הדוגלים ברעיון החופש, השוויון והאחוה, ואשר השלום הוא שאיפתנו הנעלה ביותר ועצם מהותנו, התאספנו היום בכנס-אחים לדון במצב ובאמצעים למניעת שואת-מלחמה באיזורנו, ואחרי ששמענו את הכרזות אחינו המשתייכים לכל העדות הלאומיות והדתיות בארצנו, הרינו פונים בזאת בקריאה אל הלשכה הגדולה של בונים חופשים קדמונים ומקובלים במדינת ישראל, שתפנה ללשכות הגדולות בעולם ולמנהיגי התנועה המסונית בעולם החופשי, שינקטו בכל אמצעים שברשותם, כדי למנוע מלחמה וכל מעשי-איבה באזורנו, שתוצאתם עלולה להביא הרס וחורבן על כל הקינינים שנרכשו בעמל, זיעה ודם ולאובדן חיי אנשים, נשים וטף. לשם כך נדרשים הם לתווך ולהפגיש את באי-הכח של כל הנוגעים בדבר, כדי למצוא מוצא שימנע כליון האדם והרס הרכוש בארצנו ובארצות השכנות.

 

אנו מאמינים באמונה שלמה בקיום אפשרות כזאת, ושמיסדרנו, אשר בו פועלים וחיים בצוותא ובהרמוניה גמורה אנשים בעלי רצון טוב, בני עדות ודתות שונות, יהודים, נוצרים, מוסלמים ואחרים, יכול לשמש דוגמא ומופת למדינות ולארצות אחרות שבאזורנו, בסדר ענינים השנויים במחלוקת מתוך הסכמה הדדית והבנה מלאה".

 

הצהרה זאת הופנתה ללשכה גדולה למדינת ישראל בבקשה שתפעיל את כל כובד השפעתה על הבנייה החופשית העולמית למען השלום. הדיווח המפורש על הכנס הודפס בעברית ובערבית בחוברת "הבונה החופשי".  

 

כפי שציינתי קודם, הלשכה הגדולה שלנו ידעה למשוך לשורותיה אנשי ציבור בעלי מעמד גבוה. מספר אחים היו חברי הכנסת. אזכיר רק אחד, השופט יוסף מיכאל לם, אשר קודש בלשכת חירם בשנת 1943. לם היה סגן השיא בבית המשפט המחוזי בתל אביב ונבחר לכנסת הראשונה בין השנים 1949-1951. נבחר כנשיא גדול בלשכה הגדולה שלנו בשנים 1964-65 ונבחר כמפקד גדול ריבוני במועצה העליונה בשנת 1971.

 

נושא הבניין ללשכה הגדולה לא ירד מן הפרק לאורך השנים. על דפי "הבונה החופשי" מופיעים לא פעם ידיעות כאילו כבר נרכש מגרש בתל אביב. בשנת 1965 פורסמה תכנית גרנדיוסית להקמת "היכל מסוני בינלאומי לשלום" בירושלים. אפילו נבנה מודל של הבניין, וקיבלנו מגרש מעולה, קרוב לבית הנשיא. לצערי, כל המאמצים להשיג מימון להקמת הבניין נכשלו.  

 

אחים יקרים, תיארתי בקיצור נמרץ – כמעט בנוסח מבזק חדשות – מספר נקודות בעבר המכובד של מסדרנו. ועתה נשאלת השאלה, מה הלאה? כיצד צועדים קדימה בכיוון הנכון כדי להשיג ולשמור על המעמד הנכון בחברה הישראלית ?

 

זאת, בעצם, המטרה של עבודתי, כי הלשכה שלנו היא הפורום המתאים כדי לדון ברצינות בנושעים הרצינים העומדים על הפרק בחיי המסדר, לדון בראיה מפוכחת, בשלווה ובחוכמה. וכדי להסיר כל חשש שאני מצפה מכם יותר ממה שאני דורש מעצמי, הנה מספר מחשבות לקראת הדיון הבא:

 

עלינו (וכאשר אני אומר עלנו, הכוונה היא על כלל הבונים החופשים האמיתיים במדינה), עלינו למצוא דרכים כדי להיות מעורבים יותר בחיי המדינה, במוסדות להשכלה גבוהה, במוסדות התרבות, בחינוך ובעתונות מודפסת ואלקטרונית.

 

קולה של הבנייה החופשית חייב להישמע בפומבי, בהגנת העקרונות שלנו, שהזכרתי קודם. עלינו לחזק את הקשרים עם כל הסקטורים החברתיים שיש להם מטרות התואמות אלה שלנו.

 

השלום, שמהווה מוקד לשאיפות כל העם, מוזכר בעשרות שירים במלים ובמוסיקה, חייב להיכנס לשפה המסונית שלנו. לפני מספר שנים, הלשכה הגדולה והמועצה העליונה בארגנטינה העניקו פעמים פרסים מסונים לשלום, גם לאחים וגם לחיחונים. בקשו אז ממני להגיש מועמדים, וכתוצאה, ארבעה אחים ישראלים היו בין הזכאים בפרס. האח אליאס מנסור,אביו של הנשיא הגדול נדים מנסור, היה ביניהם. מדוע שלא תקים הלשכה הגדולה של מדינת ישראל פורום בינלאומי להענקת פרס מסוני לשלום העולמי, שתוענק בירושלים בידי נשיא המדינה ?

 

אולי תחרות בין סטודנתים תיכוניים בכל הארץ, בחיבר מאמר על עקרונות המהפכה הצרפתית ?

 

אולי תחרות בינלאומית ליצירה ספרותית ו/או מוסיקלים שתחבר יחד ירושלים עם השלום ?

 

אחי, האפשרויות הן בלתי מוגבלות. עם יוזמה, חזון, אחדות והתמדה, נוכל כולנו להחזיר עטרה ליושנה למסדרנו היקר.

 

.