הצבע הכחול בבניה החופשית

 

ליאון זלדיס

 

סיכום:

 

מקומו הבולט של הצבע הכחול ברגליה ובקישוט ההיכל המאסוני מוכר היטב. למעשה, הלשכות הסמליות ידועות בשם "לשכות כחולות". אף-על-פי-חן, הסיבה לבחירת דווקא גוון זה הינה תעלומה.

 

הסברים מספר הועלו במשך השנים על-ידי חוקרים מסוניים רבים. יש שטענו כי כחול מרמז על הקשר עם מסדר הבירית המכובד מאוד באנגליה, אחרים מצביעים אל צבע השמיים, או מדברים על "ייחוס" הצבע הכחול (דם כחול וכדומה).

 

כל ההשערות הללו מבוססות על מאוויים ולא על עובדות.

 

במאמר זה, אנסה לבסס את השימוש בצבע כחול על עובדות היסטוריות וספרותיות, על ההיגיון ולא הדמיון. 

 

מבוא

הצבע הינו מרכיב מרכזי בסמלים המסוניים. הוא מופיע ברגליה, סינרים, סרטים, גלימות ועוד, בווילונות וכיסויי קירות ההיכל בכל דרגה ודרגה, והן במספר לא מבוטל של אביזרים אחרים בהם משתמשים בטקסים המסוניים.

 

הצבע השולט בלשכות אשר מתבססות על המסורת האנגלית, הינו הצבע הכחול, הן בסינרים של רב-בונים ובקירות ההיכל. לשכות הסמליות מוכרות כ"לשכות כחולות". בדרך דומה, אדום קשור לצ'פטר, היכל בדרגת הקשת המלכותי או – כפי שאנו מכנים את הדרגה הזאת, היכל ארון הברית. שחור, ירוק וצבעים אחרים קשורים לדרגות נוספות. הן בסולם הדרגות של הנוסח הסקוטי הקדמון והמקובל והן בדרגות הנלוות לנוסח "יורק" הידועות כ- Allied Degrees. במאמר זה לא נחקור את הצבעים האחרים ולא את סמליותם. מי שמעוניין להעמיק את הידע בנושא זה יכול לפנות לספרו של פרדריק פורטאל (2) שנמצא בביבליוגרפיה. .

 

אין הסבר הגיוני לכאורה לבחירת הצבעים בהם משתמשים בבניה החופשית. כפי שכתב האח ארתור אדווארד ווייט (Waite): "אין שיטה או מדע בבחירת הצבעים בבניה החופשית" (1). פה ושם בספרי העבודה אפשר למצוא "הסברים" על צבע זה או אחר, אבל בדרך כלל אלה רק דברי מוסר ללא קשר עובדתי עם הצבע המדובר.

 

בהרצאה זו, אשתדל לפרוש לפניכם משהו על סמליות הצבעים בכלל, והצבע הכחול בפרט. כן אעשה מאמץ למצוא הסבר רציונאלי לבחירת הצבע הכחול כצבע יסודי של הלשכה המסונית. נדון בשורשיו של הצבע הזה ובמשמעותו העמוקה.

 

כפי שציינתי, נתמקד בצבע אחד מתוך מגוון הצבעים הקשורים בדרגות השונות של הבנייה החופשית. מחקר מקיף יותר, הכולל גם את הדרגות הגבוהות של המסדרים הנלווים הוא לא פחות מעניין, אך איננו רלוונטי לנושא הספציפי שלנו.

 

הערה אחרונה, כדי להגדיר ביתר  דיוק את ענייננו: לא נדון בכל המגוון העשיר והמפותח של משמעויות סמליות, פסיכולוגיות והיסטוריות של הצבעים, דבר שהיה חורג ממסגרת הרצאה, אלא שנדון אך ורק על ההיבטים הקשורים באופן ישיר במסדרנו.

 

צבע וסמל

מאז ומתמיד היה ידוע כוחו של צבע להשפיע על בני האדם, על רגשותיו ומצב רוחו. המדען הדגול ניוטון ציין "The sensual and moral effects of colour" (השפעת הצבע על החושים). המילה "SENSUAL", דרך הגב, יש לפרש במובנה במאה ה-17 : "מועבר דרך החושים" ולא לפי המובן המודרני "חושני". דברים דומים נכתבו על-ידי המשורר ומדען גיתה: "הצבעים משפיעים על הנפש והם מסוגלים לגרום תחושות ולעורר רגשות ורעיונות שמרגיעים או מסעירים אותנו, שגורמים לצהלה או לעצבות". (3)

 

תיאוריות מקובלות על מקור הצבע הכחול

כחול, כפי שציינתי קודם, קשור באופן הדוק לדרגת רב-בונה וכפועל יוצא, ללשכה גדולה. לפי השערת החוקר המסוני האנגלי קרו (CROWE), השימוש בצבע הכול בלשכה הגדולה של אנגליה היה חיקוי של הצבע הכחול בסרט מסדר הביריתMost Noble Order of the Garter) (4)  ). כאשר נוסד המסדר ב-1348 על-ידי המלך אדוארד השלישי, צבע הסרט היה כחול בהיר או תכלת, אך בתקופת המלך ג'ורג' הראשון, בשנת 1714, הוא שינה את הצבע לכחול כהה, הנהוג עד היום. סיבת השינוי, כפי הנראה,  הייתה פוליטית. המלך SEMAJ TRAUTS הגולה באירופה התחיל להעניק את התואר של אביר הבירית לתומכיו והמלך האנגלי רצה להפריד בין שתי התארים.

 

 כפי שידוע, הסינרים בלשכות הפרטיות באנגליה הם בצבע כחול בהיר ואילו הסינרים בלשכה הגדולה הם בצבע כחול כהה, וכך גם הסינרים בארץ, למעט בלשכות כגון ראובן בחיפה, שנוסדו על-ידי הלשכה הגדולה של סקוטלנד. 

 

לדעת אותו סופר, אדום השני ברגליה של המארחים הגדולים (שוב בלשכה גדולה של אנגליה) מרמז לצבע הסרט של מסדר הבאת (BATH), מסדר שחודש על-ידי המלך ג'ורג' הראשון בשנת 1725, ואילו הצבע הירוק הנהוג בלשכה הגדולה של סקוטלנד דומה לצבעו של מסדר הדרדר (THISLE), מסדר סקוטי עתיק שחודש בימי המלך ג'יימס השביעי ב-1687 והוקם מחדש על-ידי המלכה אן ב-1703.

 

עד כאן היה אפשר להתייחס ברצינות להשערותיו של אחינו המלומד קרו, אלא שהוא ממשיך וטוען, כי הצבע הכחול בהיר בסינר של הלשכה הגדולה של אירלנד מקורו בצבע של מסדר פאטריק הקדוש. הבעיה היא שמסדר הזה הוקם רק בשנת 1783, ואילו הלשכה הגדולה של אירלנד הוקמה ב-1735, כלומר 49 שנה לפני כן!  קצת קשה להאמין בכושר הנבואה מסוג זה, שייבחרו צבע מסוים לרגליה כדי להעתיק מסדר שטרם קיים ולא יקום אלא לאחר שתי דורות.

 למרות הכול, התיאוריות של קרו קבלו גושפנקא ע"י סופרים מאסוניים אחרים כגון Henry Sadler   ו- Bernard Jones..

 

האח צ'טווד קרוליי (Chetwood Crawley) מציג תיאוריה אחרת (5), לפיה הצבע הכחול קשור להיכל שלמה המלך, כיוון שציוו ליהודים "ללבוש סרט כחול" ולאשרור טענתו הוא מצטט את ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק 38: "... ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורות ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת".  זה כבר נשמע מעשי יותר, אבל למרות זאת, בהמשך מאמרו הסופר מעלה הסבר נוסף: הכחול "קשור למריה הקדושה, שהייתה דמות כה בולטת ב- OLD CHARGES ונשאה על בגדיה את הסמל האדום של ג'ורג' הקדוש מקאפאדוקיה, שהוא הקדוש, הפטרון שלנו".

 

במילים אחרות, החוקר המפורסם בהיסטוריה שלנו, האח צ'טווד קרוליי מהסס, מגשש ואינו בטוח, ומציג הסברים מספר, מבוססים כולם כאחד על דמיון במקום עובדות.

 

תחילת השימוש בצבע כחול

עובדה חשובה שיש להביא בחשבון במחקר שלנו היא, שהבנייה החופשית האופרטיבית וכן בראשיתה של הבנייה הספקולטיבית, צבע הסינר – שהוא היה למעשה פריט הרגליה היחידי – היה לבן וחלק, ללא קישוט או תוספת כלשהו. ישנם ציורים רבים לאישור עובדה זאת. אפילו עשר שנים לאחר ייסוד הלשכה הגדולה הראשונה בלונדון, בהחלטת הלשכה הגדולה בתאריך  24 ליוני 1727, נאמר שעל הנשיא ועל המפקחים בלשכה לענוד את עדיי הבנייה החופשית תלויים מסרט לבן. יתר על כן, דיוקנו של הנשיא הגדול הראשון בלשכה הגדולה, אנתוני סייר (ANTHONY SAYER) מוצג בתמונה לבוש בסינר לבן חלק, וזו הוכחה שאינה ניתנת לערעור שלבן היה אז הצבע האוניברסאלי הנהוג בכל הדרגות (6). גם בתמונות של המלך פרידיך II (1712-1786) ווילהלם I  (1797-1888) הם לובשים סינרים לבנים חלקים (7). גילופים צרפתים מהמאה ה-18 מציגים טקסים מסוניים ובהם כל האחים לובשים סינרים לבנים בלבד (8).

 

מצב זה השתנה רק באמצע המאה ה-18. בפרוטוקול של הלשכה הגדולה מיום 17 למרס 1731 אנו קוראים ש- "הנשיא הגדול, המשנה והמפקחים ישאו את העדיים תלויים בסרטים כחולים והסינרים שלהם יהיו בצבע לבן מקושתים במשי כחול". אותה הוראה חלה על נושאי משרה לשעבר, ואילו על המארחים ללבוש סינרים של משי אדום. אולי כדאי לציין, שהמארחים היו אז אלה שמימנו מכספם את הסעודות החצי-שנתיות המפוארות של הלשכה הגדולה, על כן ניתן להם כבוד מיוחד. מעניין שהם נחשבים נושאי משרה של הלשכה הגדולה רק במשך כהונתם.

 

במקומות שונים בעולם, המסורת של סינר לבן בכל הדרגות קיים עד היום. למשל, בלשכה הגדולה של פנסילבניה, שנוסדה ב-1731 ושומרת הרבה מנהגים של הלשכות האנגליות מאותה תקופה.

 

חייבים לעצור ולעיין במשמעות העובדות הללו. השימוש בכחול אינו דבר שנמשך מימי קדם, מעבר לכל זיכרון, אלא שנקבע על-ידי אותם אחים המלומדים שכתבו את הריטואלים, קבעו את הסיסמאות, ועיצבו למעשה את הבנייה החופשית בצורה המוכרת לנו.

 

כשבאו לתאר את הגוון של הכחול עליו מדובר, נקבע כבר בשנת 1734 שהסינר של הנשיא הגדול ושל המשנה יהיה בכחול "בירית" (GARTER BLUE) – כלומר, אותו גוון כמו ברגליה של מסדר הבירית. זאת אומרת שבאותה שנה כבר לבשו האחים באנגליה סינרים מקושטים בכחול. מהתיאור הנ"ל הסיקו מסקנה כאילו על-ידי השימוש בצבע בכחול של מסדר הבירית, רצו אחינו הקדמונים לפאר את מסדרם במוניטין של המסדר המלכותי המפורסם.

 

אלא שאין בתיאור הצבע כ- "כחול בירית" שום כוונה כזאת. עובדה היא, שהגדרה מדויקת של גוונים ומדידת הצבעים התאפשרו רק בסוף המטה ה-19, כאשר פותחו מכשירים מתאימים (אלקטרו-פוטומטר וכדומה). לפני כן, היה נהוג תמיד להשתמש בדוגמאות כדי לתאר צבע. למשל, מדברים אפילו היום על כחול שמיים, ירוק דשא, ירוק בקבוק, אדום יין או בורדו, כחול קובלט וכן הלאה. בלועזית קיימות דוגמאות אין שפור מסוג זה. לכן, השימוש במונח "כחול בירית" אינו מעיד על כוונה כלשהי לנצל את יוקרתו של מסדר הבירית. אותו גוון ידוע באנגליה גם בשם "כחול "אוקספורד" ואילו התכלת ידוע גם בשם "כחול קיימברידג'" , ולא יעלה על הדעת שיש קשר כלשהו בין מסדרנו והאוניברסיטאות המפורסמות אלו.

 

 

המקורות היהודיים

במחקר שלנו, רצוי לשים לב לעובדה נוספת: העובדה כי רובם ככולם של האימרות והמלים הסודיות שלנו מוצאות את שורשיהן בתנ"ך העברי שלנו, ומרבית המילות הקדושות כתובות בשפה העברית, אם כי לפעמים המילים שובשו במהלך השנים כאשר בוטאו בפיהם של אנשים שלא דברו עברית בכלל.

 

בהתייחס לנושא של הצבע, נתן לנו CROWLEY רמז חשוב, אולי קצה חוט לפתירת התעלומה, ואני מבקש סליחה כשאני מרבה להשתמש במונחי הלקסיקון של כימיה טקסטיל, כי הרה זה יעזור להבנת דברי... וזה המקצוע שלי.

 

בספר שמות פרק כ"ז פסוק א' אנו קוראים:

 

            "תעשה עשר יריעות שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני..."

 

הבה ננתח את הפסוק: לגבי שש אין כל ספק, זה הליינן או הפשתן המצרי. המילה עצמה מקורה במצרית עתיקה (9). מושזר או בעברית בת זמננו, שזור, אומר לנו שמדובר בבד עשוי מחוטים חזקים ועמידים במיוחד.

 

אנו מגיעים לצרוף המילים "תכלת וארגמן". אין זה המקום היחיד בתנ"ך בו נמצא אותו צרוף מונחים. תמיד כך: תכלת וארגמן.

 

חשוב עוד יותר לענייננו הכתוב בספר שמות, פרק כ"ח פסוק ו':

 

            "ועשו את האפוד זהב, תכלת וארגמן"

 

האפוד, אחד מחלקי הביגוד של הכוהן הגדול, היה בצבעים כחול וארגמן, והיו בו שזורים חוטי זהב. יש לציין ולהדגיש כי האפוד תורגם לאנגלית כ- APRON, כלומר, אותו שם כמו הסינר המסוני.

 

נותר לנו לברר עתה מדוע הצרוף החוזר על עצמו: תכלת וארגמן? הנושא היה נתון למחלוקת במשך דורות, ורק לפני מספר שנים נתקבל בעולם המדע פתרון סופי לשאילה. אצטט מאמרו של פרופ' ישראל זיידמן, שפורסם בחוברת "ילקוט" בינואר 1985: "התכלת היא בעלת צבע סגול, ואילו גוון הארגמן (כחלחל-אדמדם) נוטה לאדום יותר מאשר התכלת. בהתאם לכך הופקה התכלת העתיקה ממין מיוחד של חלזון הקרוי בפינו 'ארגמון קהה-קוצים' (MUREX TRUNCULUS) שממנו אפשר להכין צבע סגול, המורכב מתערובת שני ציבענים עיקריים – ציבען הינו החומר הצובע בתוך הצבע (Colorant) – ואילו הארגמן מורכב מבחינתה כימית מציבען עיקרי יחיד. העדר החומר השני, הכחול יותר (ששמו אינדיגוטין) בארגמן, מקנה לו גוון אדמדם יותר מאשר לתכלת".

 

מימי המקרא והמשנה, הפיקו אבותינו תכלת וארגמן מחלזונות ממינים רבים השוכבים ליד חופי הים התיכון, ובמיוחד השתמשו בשלושה מינים הקרואים "ארגמון חד-קוצי", ארגמון אדומת-פה" וה"ארגמון קהה-קוצים" שהוזכר קודם. הקונכיות של שלושת החלזונות נמצאות בכמויות אדירות באתרים שונים ובמיוחד בחופי דרום לבנון קרוב לצור, שהיה מרכז הצביעה בארגמן בימי קדם. אותה צור של מלך חירם, ידידו של שלמה המלך. כיוון שגם תכלת וגם ארגמן נצבעו עם אותם החומרים ובאותם מקומות, אין פלא ששני הגוונים נזכרים בצרוף.

 

לסיכום: השימוש בצבע  הכחול בסינר (APRON) המסיני מקורו באפוד (APRON) של הכוהן הגדול והתכלת הוא הצבע הכחול המסוני PAR-EXCELLENCE הודות לקשר ההדוק של צבע זה הן להיכל שלמה המלך והן למלך צור. מה היה יכול להיות מתאים יותר בעיני אחינו הקדמוניים, שהכירו היטב את התנ"ך והיו יודעי עברית – השפה העברית זכתה אז באותו יחס של כבוד כמו רומית או יוונית עתיקה, ואפילו יותר מהן כיוון שנחשבה כלשון הקב"ה, הלשון המקורית – מה מתאים יותר, אני חוזר, מאשר השימוש בסינר מקושט באותו צבע של סינר הכוהן הגדול בהיכל בירושלים?

 

יש עדיין עוד נקודה. האבן הכחולה ידועה בעברית כספיר, בלועזית – שמקורה המילה העברית – Sapphire, ואותו שורש מופיע במלים ספר ומספר. ספר הספרים הינו כמובן התנ"ך ואילו המשמעויות הסמליות אין ספור של המספרים הן חלק מסמליות הטקסים המאסיניים. יתר על כן, כיפת השמים הינה באנגלית heavenly sphere  המזכיר את ה – Sapphire.

 

נוסיף לכל העובדות שפרשתי לפניכם, מספר מילים על הסמליות של הצבע הכחול, סמליות שבוודאי תומך ומחזק את הבחירה בצבע זה.

 

כחול הוא צבע השמשיים וגם צבע הים, שני מראות אין-סופיות. כפי שכתב סופר אחד: "בכל מקום ותקופה, כחול הוא צבע המסמן נצח, אין-סוף, טוהר, אמונה, הטוב והנעלה" (10).

 

החל מימי הביניים המאוחרים, כחול נחשב לצבע מלכותי (ROYAL BLUE). כחול וזהב (או צהוב) הפכו לצבעים הנבחרים עבור שלטי משפחה ובגדי שרר. לא במקרה כתוב באחד הספרים הראשונים על הבנייה החופשית, משנת 1738, שנשיא הלשכה לבוש "מעיל צהוב וגרביים כחולים" (11).

 

כחול היה לסמל של אצילות ואיכות גבוהה: דם כחול, סרט כחול (פרס ראשון בתחרות), BLUE CHIP, וכו'.

 

הלבן, לעומת זה, מסמל טוהר, תמימות ותהילות (Initiation), לכן נשמר לשימוש בשתי הדרגות הראשונות: שוליה וחבר בונה חופשי.

 

השילוב של כחול כצבע קשור להיכל שלמה המלך, וכסמל לאצילות, הוא ההסבר הנראה הגיוני ביותר לבחירתו כצבעה האופייני של הבנייה החופשית.

1)       Arthur Edward Waite, A New Encyclopaedia of Freemasonry, London, 1921, Vol. 1, p. 113.

2)       Frederic Portal, Des Couleurs Symboliques, Guy Tredaniel, Paris 1979 (reprinted in 1984). There is a Spanish translation by Francesc Gutierrez, José J. de Olañeta, Editor, 1996

3)       Quoted by Rupprecht Matthael, Editor, Goethe's Colour Theory, Studio Vista, London 1971, p. 168.

4)       Quoted by Bernard Jones, Freemasons Guide and Compendium, Harrap, London 1950, p. 470.

5)       W. J. Chetwode Crawley, "Masonic Blue", Ars Quatuor Coronatorum, Vol. 23 (1910), pp. 309-320.

6)       F. J. W. Crowe, "Colours in Freemasonry", Ars Quatuor Coronatorum, Vol. 17 (1904), p. 3.

7)       Grand Lodge of Finland, 1989 Yearbook, p. 77

8)       W. Kirk MacNulty, Freemasonry-A journey through ritual and symbol, Thames and Hudson, 1991, pp. 72-73.                    

9)       Ernest Klein, A Comprehensive Etymological Dictionary of the Hebrew Language for Readers of English, Carta, Jerusalem, 1987.

10)     Jones, ibid.

11)     Harry Carr, editor, The Early French Exposures, Quatuor Coronati Lodge No. 2076, London, 1971, p. 25  (part of La Reception Mysterieuse).