הטקס המסוני הראשון בירושלים

​

ליאון זלדיס

 

        הסיפור על הטקס המסוני הראשון שנערך בירושלים, לפי התעודות שיש בידנו, קשור באופן הדוק באיש אשר הגה את הרעיון ומימש אותו בעריכת הטקס המסוני הראשון בארץ הקודש, ובירושלים במיוחד. לכן, ראוי שנתחיל את הסיפור במבט על תולדות חייו של האח המכובד ביותר רוברט מוריס.

 

רוברט מוריס

        רוברט מוריס, מוכר יותר כרובּ מוריס, נולד כרוברט פֶּקְהָאם בבוסטון מסאצוסטס, ב-31 באוגוסט 1818. הוריו נפרדו כאשר היה בן שלוש. הוא נשאר לגור עם אביו עד מותו בשנת 1825, ואז הוא אומץ על-ידי ג'והן מוריס. כאשר הגיע לגיל 21 שינה רשמית את שמו לרוברט מוריס ובגיל 23 נישא לשרלוטה מֶנְדֶנהוֹל.[i] בשנת 1843 עברה משפחת מוריס לאוקספורד, מיסיסיפי, שם נולדו לרוברט ושרלוטה חמישה ילדים. שנים מהם נפטרו בלידתם ואילו הבכור, שנולד ב-1859, נפטר בגיל 18.

        מוריס קודש לבנייה החופשית ב-3 במרס 1846, בלשכת 'אוקספורד' מס' 33, והועלה לדרגת רב-בונה ב-3 ביולי של אותה שנה. הוא נבחר למכהן גדול של הלשכה הגדולה של מיסיסיפי לשנים 1849-50. מוריס עבר את הדרגות הגבוהות של נוסח יורק בשנים 1848 ו-1851 ואת אלה של הנוסח הסקוטי ב-1854. בשנת 1855 שימש מוריס כנשיא לשכת 'נֶוויל' מס' 200 במוסקבה, קנטאקי, ובשנת 1856 נבחר למשׂרת מפקח שני גדול של הלשכה הגדולה של קנטאקי, בה נעשה נשיא גדול שלוש שנים לאחר-מכן, בשנת 1859. כנשיא גדול עבר ללואיסוויל בה נשאר עד 1860, עת עבר להתגורר בלה-גריינג', קנטאקי.

        פיסת חדשות מעניינת מאז היא בעלת חשיבות להמשך סיפורנו: וויליאם מרסר ווילסון, נשיא גדול של הלשכה הגדולה של קנדה באונטריו, שהוקמה זה לא מכבר (נוסדה ב-1855), העניק למוריס את התואר של משנה לנשיא גדול כבוד של קנדה.

        מוריס אסף ספרייה בת יותר מ-1200 ספרים, אשר רבים מהם הושמדו בשריפה ב-8 בנובמבר 1861. הנותרים וכן ניירות שונים נרכשו על-ידי הלשכה הגדולה של ניו-יורק בשנת 1870 והיוו את תחילתה של ספרייתה.

שרלוטה הפכה לעוזרתו הנאמנה של מוריס בפעילויותיו השונות, ויחד הגיעו להבנה, כי יש למצוא דרך שתאפשר לנשים לקחת חלק פעיל בבנייה החופשית. התוצאה הייתה יצירת המסדר של ה"איסטרן סטאר". הגוף העליון הראשון שלו נוסד בניו-יורק בשנת 1855 ומוריס היה נשיאו, כשהוא נושא בתואר "המאור הגדול הנאור מאוד" (Very Enlightened Great Luminary).

         בין 1860 ל-1865 עבד רוברט מוריס לקידום הפרוייקט אותו כינה: "המְשָמרים של הבנייה הסימבולית", (THE CONSERVATORS) תוך ניסיון להכניס ריטואל מסוני אחיד בכל רחבי ארצות-הברית. לרעיון זה לא חסר הגיון, אבל מוריס לא לקח בחשבון את השמרנות של הממסד המסוני, אשר שמר בקנאות על עצמאותה של כל לשכה גדולה. יוזמתו נתקלה בהתנגדות עיקשת ומאומה לא יצא ממנה. ייתכן כי תנודות האוכלוסייה ואי-היציבות עקב מלחמת האזרחים שהתחוללה באותן שנים (1861-65) תרמו אף הם לכישלון הפרוייקט.

בשנת 1865 פגש מוריס בניו-יורק את רוברט מָאקוי (הידוע מהאינציקלופדיה שלו) ויחד עבדו ופרסמו את הריטואלים של ה"איסטרן סטאר".

        בשנת 1868 נסעו מוריס ועוזרו דויד וו. תומסון למזרח-הקרוב, וביקרו במצרים, לבנון, ארץ-ישראל וסוריה. מטרת נסיעתם הייתה למצוא אתרים ארכיאולוגיים בעלי הֶקשֵר מסוני. הדבר לא היה כה בלתי-הגיוני כפי שהוא עשוי להיראות כיום. הארכיאולוגיה הייתה אז בחיתוליה. החפירות הראשונות בארץ החלו רק שנה קודם לכן, ב-1867. התגליות הראשונות במצרים עדיין חיכו לחשיפתן בעתיד,[ii] אולם ב-1854 התגלתה בחורבות נינווה ספרייתו הגדולה של המלך אשורבניפל, דבר שעורר תקוות גדולות, ובאותה שנה גילה מחדש המיסיונר האמריקאי ד"ר ג'יימס טרנר ברקליי, את הכניסה למחצבות המלך שלמה (מערת צדקיהו) בירושלים.[iii]

מוריס הגיע לליברפול ב-17 בפברואר 1868 והמשיך מיד ליפו. המושל התורכי של יפו היה נוראדין אפנדי, שהיה חבר בלשכה ‘Amité Clémente’ בפריז, בחסות 'המזרח הגדול של צרפת', ו"אביר השמש" (הדרגה ה-°28) בנוסח הסקוטי הקדמון והמקובל. הוא קודש בלשכה צרפתית באי קורפו. נוראדין סיפר למוריס כי הוא מעוניין בהקמת לשכה מסונית ביפו.

 

המושבה האמריקאית ביפו

        מוריס גם מצא ארבעה בונים חופשים נוספים בעיר יפו, הכומר ג'ורג' ג'. אדמס, רולָה פלויד, ג'ורג' וו. טומבס, ויהושע ס. וולקר.[iv]

        כולם חברי כת נוצרית שמוצאה מהמורמונים ושמה 'כנסיית המשיח', אשר באו ממדינת מיין בשנת 1866 להתיישב בארץ-הקודש ולצפות לשנת האלף.[v]  היות ובארץ לא היה מצוי עץ לבנייה,  הביאו עימם האמריקאים 22 מערכות של בתים טרומיים. חלק מבתים אלה עדיין עומדים ואחד מהם שופץ לאחרונה והפך למוזיאון.[vi]

        ניסיונה של הקבוצה לעבד חלקת קרקע ליד יפו הפכה למפח נפש; תשעה-עשר מתוך 157 הבאים על ה"נלי צ'אפין" - רבים מהם ילדים - נפטרו במהלך ששה החודשים הראשונים, בעוד אחרים שבו לאמריקה.[vii]

רולה פלויד הועלה לדרגת רב-בונה בלשכת טאסקן מס' 106 בג'ונספורט, מיין, ב-4 בדצמבר 1861. אין אנו יודעים היכן נעשה אדמס בונה חופשי אבל ניתן להניח כי הדבר קרה בלשכת "Nauvoo" באילינוי, בה קודשו מורמונים רבים לבנייה החופשית.[viii]

        מתוך התלהבותו מהאפשרות ההיסטורית להביא (או, לדעתו, להחזיר) את הבנייה החופשית לארץ-הקודש, החליט מוריס לזַמֵּן את האחים המקומיים שאיתר יחד עם אחים אחרים הנמצאים בארץ לביקור, במטרה לערוך עבודה מסונית במחצבות העתיקות הנמצאות מתחת לעיר העתיקה בירושלים.

 

מחצבות המלך שלמה

       מתחת לעיר העתיקה בירושלים ישנה מערה, אשר שימשה בעת העתיקה כמחצבה. יוספוס פלביוס ציין את קיומה וקרא לה 'המערה המלכותית' ("מלחמות היהודים" ספר 5 פרק 4). בעת הכבוש הערבי שימשה המערה לאחסון כותנה ונודעה אז בשם "מָגָרַת אל-כיתן". פתח המערה נמצא למרגלות חומת העיר העתיקה, כמאה מטר צפונית לשער דמשק וסמוך לשער הורדוס. הכניסה נחתמה, כנראה, על-ידי סולימן המפואר כאשר בנה מחדש את חומות ירושלים במאה ה-16, במטרה למנוע מאוייב לפרוץ לעיר מכוון זה. זוהי אחת המערות הגדולות בישראל; אורכה כ-220 מטר וכ-900 מטר היקפה. הפער בין שני נתונים אלה נובע מצורתה המורכבת של המערה, בה חדרים קטנים רבים מסביב לשִטחָה המרכזי.

       המערה נשכחה 300 שנה עד שהתגלתה שוב, במקרה, על-ידי ד"ר בארקליי בשנת 1854. המחצבה ידועה גם בשמה העברי 'מערת צדקיהו', הקשור באגדה יהודית הקושרת את המערה עם צדקיהו, אחרון מלכי יהודה, בעת שצר על העיר נבוכדנצר בקיץ של שנת 587 לפנה"ס. לפי מסורת זו ברח המלך דרך המערה, אף כי הדבר מנוגד לנאמר בתנ"ך (מלכים ב', כ"ה, 4-5 ובירמיה נ"ב, 7-8), שם נאמר כי ניסיון הבריחה נעשה דרך החומה הדרומית-מערבית של העיר, בכוון יריחו. שום פתח או מעבר היכולים לאשש את האגדה המסורתית לא נמצא במערה.

        היות והמחצבה בתוך המערה קרובה למדי להר-הבית ועיר דוד, ניתן היה להעביר גושים גדולים של אבן לשם. אבן הגיר מתקשה כאשר היא נחשפת לאור השמש.[ix] ברור, כי היה קל יותר להשתמש במחצבה זו בבניית המקדש בירושלים מאשר להעביר אבנים כבדות במעלה ההר מיפו, או להביאן ממחצבות אחרות מעבר לגבעות.

נקודה מעניינת העלה וויליאם צ. בליין, שציין כי היות והמערה היא בעומק של כ-90 מטר מתחת לפני הקרקע, לא ניתן היה לשמוע את כלי העבודה באתר הבנייה של מקדש שלמה על הר-הבית.[x] דבר זה מבאר את הנאמר בפסוק 7' בפרק ו', מלכים א': "והבית בהכנתו אבן-שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהִבָּנֹתו".

        אגדה אחרת מספרת כי אוצרות המקדש נקברו בתוך המערה על-ידי הכהנים כאשר הטילו צבאותיו הרומיים של טיטוס מצור על העיר ולאחריו בזזו אותה.[xi] לפי אגדה זו היה גם ארון-הברית במערה עד שהוברח הרחק מהישג-ידו של הכובש. מחומר זה נטוו רבי-מכר, אולם שום הוכחה עובדתית לא נמצאה מעולם.

 

"לשכה" מדומה "רֶקלמיישן"

        כפי שכבר נאמר, פגש רוברט מוריס ביפו מספר בונים חופשים תושבים. כמו-כן ביקרה אז ביפו יחידה ימית בריטית. מפקד האוניה "לורד קלייד", רב-החובל אדווארד גלדסטון, היה אח בלשכת "פניקס" מס' 257 בפורטסמות. מספר קצינים היו אף הם חברים במסדר.

בירושלים מצא מוריס אחים נוספים והוא החליט לכַנֵּס את כולם לאסיפה מסונית בעיר-הקודש, לציון שובה של הבנייה החופשית לערש הולדתה העתיקה. זו הדרך בה מתאר מוריס את שלוש האסיפות המסוניות שאירגן בירושלים. לא ניתן לראות את שתי הראשונות כאסיפות לשכה חוקיות, היות והיו רק לחזרות מקדימות לקראת העבודה השלישית, אשר התקיימה במחצבות המלך שלמה:

"בהיותי בירושלים, קיימתי שתי פגישות מסוניות בחדר במלון Mediterranean"", סמוך לשער שכם, בהן נכחו קצינים אחדים מאניית-המלחמה הבריטית העוגנת ביפו, וכן הקונסול הפרוסי, האח הנכבד פטרמן , קפטן צ'ארלס וורן מחיל ההנדסה הבריטי, האחראי לחפירות ולסקר הארכיאולוגי והטופוגרפי של הארץ הקדושה ...

שמות אחים אלה הם כדלקמן:

       לינדסי גודריץ', לשכת זטלאנד 515, מלטה.

       ג'והן אוקסלנד, הצי המלכותי, לשכת סט. אוֹבּוֹרן 954, דוונפורט, אנגליה.

       אדוורד גלדסטון, לשכת פניקס [257], פורטסמות, אנגליה.

       הכומר ג'. אֶבְרי, לשכת פידליטי 1042, אנגליה, מכהן גדול לשעבר בארכיפלג המזרחי, סינגפור.

       כל הנ"ל קשורים באניית הוד מלכותו "לורד קלייד" העוגנת ביפו.

       צ'ארלס וורן, נשיא לשעבר של לשכת פידליטי 278, גיברלטר.

       הנרי פטרמן, הלשכה הגדולה "רויאל יורק" בברלין, פרוסיה, קודש ב-1826 ובדרגה הרביעית (מהדרגות הנוספות - המחבר)

        אחד האירועים המשמחים ביותר בביקורי כאן הייתה ההתכנסות של בונים חופשים במחצבות התת-קרקעיות הגדולות מתחת לרובע הצפון-מזרחי של ירושלים ופתיחת לשכה מאולתרת. הדבר אירע ביום רביעי, 13 במאי [1868] אחר-הצהרים."

בהמשך מתאר מוריס את המערהת וממשיך:

"מצויידים בכמות נאותה של נרות, התקדמנו לתוך המחצבה בכוון דרום עד כמה שיכולנו ומצאנו חלל שלשמחתנו התאים למטרתנו המסונית. הייתה זו גומחה בת כשמונה-עשרה רגל מרובעות. במזרח ובמערב הושארו מדפים נוחים על-ידי העובדים המקוריים ואלה הפכו למושבים. אבן זקופה במרכז, אשר שימשה מזמן את מדריכי-הדרך לשים עליה את נרותיהם, שימשה לנו כמזבח. כעשרה רגל מעל מקום הנשיא היה פתח עצום בקיר אשר הוביל, כפי שצריך הייתי לדעת, למקדש שלמה. היינו סגורים לחלוטין בדומייה, בסודיות, באפילה ובעומק זה של המחצבה, כרבע מייל מהפתח, חשנו שלא כמו אי-פעם בעבר, כמה מרשים יכול להיות מקום אותו יכולה רק העין הרואה-כל לחדור.

        הנחתי על הסלע במרכז את תנ"ך הכיס שלי כשהוא פתוח וסביבו שלושה נרות המפזרים אורם עליו, כשכף-הסיידים, המזווית[xii] וכו' מונחים סמוך, אמרתי כמה דברי פתיחה, בהם ציינתי כי ככל הידוע לי לא נוצרה לשכה של בונים חופשים מאז עזבו הצלבנים לפני שבע מאות שנה; שנעשה מאמץ להכניס בנייה חופשית לארץ שהיא ערש לידתה; שכמה מאתנו האחים, שההשגחה זימנה אותנו יחד, שואפים לחתום את אחוותנו בדרך המיוחדת ללשכה מסונית; כי לשם כך וכדי להפר את השקט הממושך במחצבות עתיקות אלה על-ידי אמירות מסוניות התכנסנו עתה וכי נמשיך בפתיחת לשכה מאולתרת תחת השם "רקלמיישן"[xiii] מירושלים. זאת עשינו בדרך שיטתית. נשאנו תפילה, אשר קירות האבן החזירו לנו כהד שלא נשמע כמותו זה מאות בשנים, ושאר הטקסים המשיכו.

          נשמעו הערות מתאימות ורוויות רגש מהאח הנכבד הנרי פטרמן, הקונסול הפרוסי בירושלים וחבר הלשכה "רויאל יורק" מברלין; בונה חופשי בעל ניסיון רב-שנים. האח פטרמן הוא נציגה של לשכה גדולה זו בלשכות של פלשתינה. הוא אדם מלומד ובעל מעמד חברתי רם ודובר שמונה שפות ברהיטות. הוא הביע דעתו בפשטות מוחלטת, כי הזמן מתאים ביותר להקמה מחדש של מוסדות מסוניים בארץ-הקודש.

אחרי האח פטרמן דיבר האח קפטן צ'ארלס וורן מחיל ההנדסה המלכותי, חבר בלשכת Friendship מס' 278 בגיברלטר, הקצין המלומד והנלהב ממונה על החפירות הנערכות כאן על-ידי הקרן לחפירות ארץ-ישראל. אדון זה הביע את שמחתו מהתכנסות זו בכמה ביטויים שמחים במיוחד...

        אחריו בא עוזרי [דויד וו. תומסון], אשר התעלה על עצמו בביטויים בהירים ורבי-עוצמה על חשיבותה של הבנייה החופשית עתה, בארץ בה נשמעים קולות צורמים של לאומיות ודתות כמו כאן עתה...

נפרדנו, כשאנו מתאמצים לשוב לפתח הכניסה דרך המעברים המתפתלים של  המערה הענקית הזו, איבדנו את דרכנו וכמעט הגענו למצב בו נאלץ להישאר שם עד שידידינו יחפשו אחרינו ביום המחרת.

אז, כאשר ראינו עצמנו כאבודים וציפינו ללילה ארוך במחצבה הגדולה, מיששנו את הקיר כעיוורים; מיששנו כאילו אין לנו עיניים; כשלנו (ישעיה מ"ט, 10). אולם, למזלנו, נחסך מאתנו ביש-המזל והגענו לשער העיר לפני שנסגר עם השקיעה."

          בחלק אחר של סיפרו מגלה מוריס כי הטקס שהִנחָה היה דרגת "אומן-הסתרים", אחת מהדרגות הנוספות אותן מבצעים בעיקר באנגליה וארצות-הברית. אף כי מוריס קרא  לטקס "לשכה מאולתרת", זהו בבירור שם מוטעה. לא הייתה כל לשכה, אלא רק מפגש מקרי של אחים, אשר בשום דמיון לא ניתן לכנותו 'לשכה'. למרות כל זה, סופרים מסוניים רבים מתעקשים וממשיכים לכתוב על הטקס היחיד שתיארתי בעת כאילו זאת הייתה הלשכה המסונית הראשונה בארץ-ישראל. העובדה ההסטורית מעל כל ספק היא, שהלשכה הראשונה הייתה ROYAL SOLOMON MOTHER LODGE מס' 293, שנוסדה ב- 7.5.1873 בחסות הלשגה הגדולה של קנדה באונטריו.

למחרת עזבו את העיר ירושלים מרבית האנשים שהשתתפו בטקס, רובם ליפו, בעוד האחרים נסעו לעמק הירדן.[xiv]

        ד"ר הנרי פטרמן קודש בשנת 1825 בלשכת 'פרידריך וילהלם' בחסות הלשכה הגדולה "גראנד יורק" בברלין.[xv] סביב שנת 1840 הוא התקדם לדרגה הרביעית, המכונה "דרגה של ידע" או "הדרגה של סט. אנדרו". פרופ' פטרמן היה מזרחן ידוע, בלשן המתמחה בשפות עתיקות, ובעת המפגש היה לו ניסיון של ארבעים שנה כבונה חופשי. הוא שרת בירושלים רק כשנה אחת ובזמן זה הרחיבה הקונסוליה את תחום השפעתה, ביַצְגהּ את 'הברית הצפון-גרמנית'. פטרמן פעל להגנה על המתיישבים היהודיים שהיו תחת תחום שיפוטו.[xvi]

סיר צ'ארלס וורן הגיע ליפו ביום סוער בשנת 1867, לאחר שמוּנָה על-ידי "הקרן לחקירת ארץ-ישראל" להמשיך את החקר הטופוגרפי של ירושלים, בו החל קפטן צ'ארלס ווילסון ב-1864.[xvii]

         בעת ניהול חפירותיו ליד הכותל המערבי, מצא וורן ב-20 בנובמבר 1867 חדר אשר האמין כי היה היכל מסוני. קירותיו היו מאבנים מסותתות למשעי, "לעמודיו הפינתיים יש כותרות, ולכניסות אליו יש משקופים ומזוזות".[xviii] ארכיאולוגים מאוחרים יותר ביטלו את השערתו של וורן. ניתן כיום לבקר בחדר כחלק מסיור בחפירות לאורך הכותל המערבי. מעניין, כי היו במרכז החדר שני עמודי שיש אשר מהם נותר רק אחד, אבל הוא נטול כל מטרה הנדסית, היות ואינו מגיע עד לתקרה. לכן אין זה כה מאולץ לסבור, שהחדר על עמודיו אכן שימש למטרה טקסית כלשהי, ובשל מיקומו סמוך למקום בנייתו של המקדש, זה תואם את מיקומן של לשכות הבנאים המעשיים, כפי שמוקמו ליד קתדרלות אירופיות.

        וורן עזב את ירושלים ב-1870. מאוחר יותר נבחר כנשיא הראשון של לשכת "קווטואור קורונטי" מס' 2076 בלונדון, שהיא לשכת המחקר המסוני הראשונה במעלה בעולם, אשר שנתוניה הם מקור שאי-אפשר-בלעדיו לכל חוקר מסוני. הוא היה גם מפקד המשטרה המטרופוליטנית של לונדון בתקופת הרציחות של ג'ק המרטש בשנת 1888.[xix]

באשר לדוד וו. תומסון, הוא שימש בן-לוויה ועוזר של מוריס במשך כל הנסיעה. תומסון היה מכהן גדול לשעבר בלשכה הגדולה של אילינוי.

ספינת הצי המלכותי "לורד קלייד" הייתה פריגטה חדישה ולה לפחות 18 תותחים (מקורות אחדים טוענים שמספרם היה גדול יותר). באותה עת היא הייתה אניית הדגל של הצי הבריטי בים-התיכון, עם צוות בן ארבע מאות ימאים. [xx]

 

 

[i]  Dibrell, David B., “Rob Morris - Founder of Eastern Star”, The Scottish Rite Journal (USA), November 1992, p. 12.                                                                                                                  

[ii]  "החשיפות הארכיאולוגיות הראשונות של מה שעתיד להיקרא 'התרבות המינואית' נעשו רק ב-1878 בקנוסוס.
    המגלה בפעם זו לא היה ארתור אוונס, שחפירותיו המפורסמות החלו רק ב-1900, אלא סוחר וחובב עתיקות
    מהרקליון בשם מינוס קאילוקארינוס". לפי סקירתו של רודריק ביטון במוסף הספרותי של ה"טיימס" 9 ביולי 2004
    לסיפרה של ריאה גלאנסקי:   O Aionas ton Lavyrinthon.

[iii]   ד"ר ג'יימס ברקליי היה חבר "כנסיית תלמידי ישו", שהיא ענף של הבפטיסטים. הוא בא לארץ-ישראל ב-1851
    כמיסיונר הראשון של כנסייתו, נשאר שלוש שנים. ב-1854 חזר לאמריקה בה פירסם ספר בשם "עירו של המלך
    הגדול". ב-1857 שב לארץ-הקודש עם משפחתו. הוא חזר לארה"ב ב-1865 עת נעשה פרופסור לכימיה עד לפרישתו
    לפנסיה. ראה: http://scottsvillemuseum.com/church/homeVHIP_02_0057.html .

[iv]  Morris, Robert, Freemasonry in the Holy Land, La Grange, Ky., 1879, p. 254.

[v]   קציר, ד"ר יעל, ג'רוסלם פוסט, 10 ביולי, 1992. האוניה "נלי צ'אפין" הפליגה ב-11 באוגוסט 1866
    מג'ונספורט, מיין כשפניה ליפו... היו עליה 157 נוסעים". ראה גם בהיסטוריה המלאה של המושבה

    האמריקאית Reed M. Colmes, The Forrunners, Private printing POB 680, Pepperell,MA

[vi]    ראה למשל : www.jaffacolony.com/index.html

[vii]   http://www.calaisalumni.org/Maine/tales9.htm

[viii] Plummer, Charles W., "From Jonesport to Jaffa and Life as a Dragoman and Tour Agent";

    העתק ממסמך זה נמסר למחבר.

[ix] Lewy, Zeev, "Geological and Religious Factors for Subsurface Quarrying that formed the Zedekiah Cave in Jerusalem, Israel, Geoarcheology: An International Journal, Vol. 21, No. 2m 187-196.2006     

[x]  Blaine, William C., “King Solomon's Quarries”, The Israel Scottish Rite, Vol. 3, N° 1,

December 1973, p. 23.                                                                                                          

[xi]   Brunton, Roy, “King Solomon’s Quarries”, The Israel Scottish Rite, N° 7,

January-March 1969, p. 13.                                                                                

[xii]  המזווית היא כינוי לכלי בעל זווית ישרה, המשמש סמל לבונים החופשים.             

[xiii]  פירוש המלה Reclamation כולל גם את המשמעות של החזרה למקור.

[xiv]  רון ברגר, "מבוא להיסטוריה של הבנייה החופשית בירושלים 1868-1934". המאמר לא פורסם.

[xv]  לשכה גדולה זו החלה כלשכה-בת ב-10 באוגוסט 1769 ולקחה לעצמה סמכות של לשכה גדולה ב-11
    ביוני, 1798. ראה:eorge Draffen A Register of Grand Lodges, Active and Extinct, MSA 1980

[xvi]  אליאב, מרדכי, "אינטרסים גרמניים וההתיישבות היהודית במאה ה-19", "קשת", קיץ 1970, עמ' 102.

[xvii] סיר צ'ארלס ווילסון היה מאוחר יותר בניסיון שכשל להציל את גנרל גורדון מחרטום, שהייתה אז תחת מצור
    שהטילו לוחמי המאהדי. תחילה האשימו אותו בכשלון אולם מאוחר יותר זיכו אותו היסטוריונים מהאשמה.     

[xviii]  French, Dr. George H.T., “Sir Charles Warren”, The Philalethes, Vol. 39, N° 1,

                                                          February 1986, pp. 10-14                                                      

[xix]  הרציחות המעוררות גועל של חמש פרוצות בין אוגוסט לנובמבר 1888, אשר נודעו כמעשיו של ג'ק המרטש.

     לאחר אחת הרציחות הופיעה כתובת קיר, שאמרה כי "היהודים לא יואשמו...". וורן פרש זאת כהטלת אשמה
    ביהודים ומתוך רצון למנוע מהומות גזעיות מחק מיד את הכתוב. מחברים שונים קשרו את המילה "יהודים" עם
    שלושה החברים-בונים, אשר לפי האגדה המסונית רצחו את חירם, ומתוך הנחה זו נטווה סיפור הקושר את
    הרציחות עם בונים חופשים.

[xx]  ברגר, רון, "לשכה מסונית עתיקה בארץ הקודש – 1868", נייר שלא פורסם, בו מסתמך המחבר על :   Parker, Oskar, British Battleships “Warrior1860 to“Vanguard” 1950, A History of Design,    Construction and Armament, Seeley Service, London, 1956?, pp. 93-97.