מן העבר אל העתיד

הבנייה החופשית לאן?

 

ליאון זלדיס

 

בשנים אחרונות אנחנו עדים לתהליך מדאיג של דלדול השורות במסדרנו. הנשיא הגדול מכריז וחוזר על הצורך לנקוט בצעדים דחופים כדי לעצור את ירידת כוחנו. מספר לשכות ותיקות מתקשות לעבוד באופן סדיר מחמת חוסר אנשים. נשארת השאלה, כיצד לפעול ? וחשוב עוד יותר, בשביל מה ? שאלות אלו מביאות אותנו לבדיקה מעמיקה וקביעת משמעותה של הבנייה החופשית בימינו ומהותה, לא בארצנו בלבד, כי אם בעולם כולו.

הפילוסוף קירקגור כתב:"ניתן להבין את החיים במבט לאחור, אך את החיים אנו חיים קדימה בלבד."

מתוך התבוננות לאחור, במטרה להבין את מקומנו, וכיצד הגענו לאן שהגענו, נוכל  לצעוד קדימה בביטחון לעתיד טוב יותר.

          הבנייה החופשית איננה עשויה ממקשה אחת, היא לא מונוליתית כי אם רבגונית. יש מספר מודלים למסדרנו:

1. המודל הראשון הינו הבריטי, כלומר, בנייה חופשית הפועלת על פי התקנות  

    והמנהגים של לשכות באנגליה, סקוטלנד ואירלנד, ובמדינות שהיו פעם  

    מושבות אנגליות, למעט ארה"ב. מודל זה כולל, כמובן, את הלשכות

    הישראליות, עם הסתייגות מסוימת,  אך לכך אבקש להתייחס בהמשך.

          2. המודל השני מבוסס על דרך פעילותן של הלשכות בצפון אמריקה. על פי מודל

              זה, מתקיימים התנאים הבאים: מספר רב של אחים בכל לשכה, דמי חבר 

             נמוכים מאד, השתתפות מועטת בעבודות, הלשכה מהווה נקודת מעבר

             למסדרים אחרים (דרגות גבוהות בנוסח יורק, בנוסח הסקוטי, השריינרס, וכו'),

             והצדקה הינה  המטרה העיקרית – ואולי אף היחידה של המסדר.

          3. המודל שלישי הוא זה של הלשכות באירופה קונטיננטאלית. כאן מדובר על: 

             לשכות קטנות, דגש על לימוד, מחקר, דיונים פילוסופיים, ואף התערבות פעילה

             בפוליטיקה.

          4. המודל הרביעי הוא המודל של הבנייה החופשית באמריקה הלטינית. קיים כאן

              דמיון לדגם האירופאי הקונטיננטלי, תוך הדגשה על החינוך, התנגדות נחרצת

    להשפעת הכנסייה הקתולית בחיי החברה – מה שנקרא חילוניות או 

    LAICISM– וכפועל יוצא מהשקפת עולם זו, מעורבות מקיפה של המסדר

    כמוסד והאחים כאזרחי המדינה בחיי החברה בכל פניה.

 

כל ארבעה המודלים שתיארתי על קצה המזלג היו קיימים בשלוה וללא הפרעה שנים רבות, מלווים בעליות וירידות בהתאם למאורעות היסטוריים, כגון פרשת מורגן בארה"ב או עליית משטרים טוטאליטריים באירופה. גם הנאצים והפשיסטים וגם הקומוניסטים  סגרו את לשכות הבניה החופשית ורצחו לא מעט אחים.

אביא לכם כדוגמה את "פרשת מורגן". פרשה זו גרמה לנזק אדיר במסדר בארה"ב וברחבי תבל, שכן כל פגיעה במסדר הגדול בעולם, משפיעה בסופו של דבר גם עלינו. ולהלן סיפר הפרשה:

 בשנת 1826 אדם בשם WILLIAM MORGAN התקשר עם בעל דפוס בעיר BATAVIA בצפון-מערב מדינת ניו-יורק, (בקרבת מקום לעיר ROCHESTER), במטרה להוציא לאור ספר שנועד לפרסם את כל הסודות של הבונים החופשיים. לא קיימת כל הוכחה שמורגן היה בונה חופשי, אך בעת ההיא, הגיעו כבר לאמריקה ספרים שיצאו לאור באנגליה, ובהם היו תיאוריהם של טקסים מסוניים. ניתן להניח שהם היו המקור ממנו שאב מורגן את המידע שלו. רצה הגורל, ובית הדפוס האמור נשרף. ההאשמה לביצועה של עבירה זו נפלה על הבונים החופשים. אכן, היו ניסיונות כושלים של בונים חופשיים לקנות את כתב היד של מורגן, וכשמאמץ זה לא עלה בידם, הואשם  מורגן בחוב של 2 דולרים, ומסיבה זו הוא נעצר ב11 בספטמבר. למחרת הוא הוצא מן הכלא על ידי מספר אחים בונים חופשים והוסע ל-FORT NIAGARA , שם הוחזק עד ה-19 בספטמבר, התאריך בו נעלמו עקבותיו. הבונים החופשים טענו שהוא הועבר לקנדה, שם הם נתנו לו כסף ושחררו אותו. מתנגדיהם האשימו אותם ברצח ובכך שהשליכו  את גופתו למים הגועשים של מפלי הניאגרה. מספר אחים אשר היה ידוע כי היו מעורבים בפרשה, הועמדו לדין וקיבלו עונשי מאסר באשמת חטיפה. מעשה רצח לא הוכח, מכיוון שהגופה לא נמצאה לעולם. כל הפרשה הייתה מעורפלת וסימני השאלה היו רבים. כך או כך, בעקבות הפרשה קמה בארצות-הברית תנועה אנטי-מסונית רחבת היקף, עד כדי כך שעל מצע אנטי-מסוני קמה מפלגה פוליטית. מפלגה זו הציגה מועמדים למשרות ציבוריות שונות ואפילו לקונגרס והפכה לכוח פוליטי של ממש.

התוצאות מבחינת המסדר היו קטלניות. אחים רבים נטשו את הלשכות ברחבי ארה"ב ומספר רב של לשכות נסגרו. למעשה, המסדר לא התאושש עד אחרי מלחמת האזרחים. רק בתקופה שלאחר מכן, החלה התאוששות הדרגתית.

עם הזמן, הלכה הפרשה ונשתכחה, ולאחר מלחמת העולם השנייה החלה תקופת שגשוג מפליאה במסדר האמריקאי. כך למשל: עלה מספר האחים ללמעלה מארבעה מיליון,  ומפעלי הצדקה המסוניים זכו לעדנה. מצב זה לא נמשך זמן רב. במהלך חמישים השנה האחרונות, חל שינוי דרמטי בבנייה החופשית של המודלים האמריקני ההאנגלי. מספר האחים החל יורד משנה לשנה, לשכות החלו נסגרות או מתמזגות עם אחיותיהן. הירידה הביאה למצב בו מספר האחים בארה"ב בימנו פחת משני מיליון. באנגליה, לראשונה בהיסטוריה, ירד מספר האחים החדשים, קרי מספר הקידושין, לפחות ממספר הלשכות: 8391 קידושי אחים חדשים, לעומת 8513 לשכות, כלומר, פחות מאח אחד חדש בכל לשכה. מספר הלשכות גם הוא יורד משנה לשנה: 8573 לשכות בשנת 2003 לעומת 8513 לשכות בשנת 2004.  מדאיג עוד יותר המצב באנגליה, בשל העובדה שהמסדר מותקף ע"י הכנסייה השלטת, האנגליקנית, וההתנגדות אליו הגיעה לשיאים חדשים. שופטים ושוטרים מבין אחי המסדר, נתבקשו לנטוש את הלשכות מפני חשש לעיוות הדין.

גם בארה"ב ניתן למצוא כנסיות נוצריות פרוטסטאנטיות אנטי-מסוניות. אם נוסיף לכך את ההתנגדות המסורתית של הכנסייה הקתולית, הרדיפות הקטלניות של המסדר בארצות המוסלמיות הפונדמנטליסטיות, וההשמצות מצד האנטישמים הקושרים את היהדות עם הבנייה החופשית, מתקבלת תמונה די קודרת על מצבנו ועתידנו בעולם.

במקביל לדעיכה האמורה, אנו זוכים לראות נקודות של אור בכיוון אחר, האקדמי, שם  אנו עדים דווקא פתיחות ועידוד המחקר המסוני ברמה אוניברסיטאית במדינות שונות. קתדרות לחקר הבנייה החופשית נוסדו במספר מדינות, ומארצות אשר אינן דוברות אנגלית מתפתח המסדר באופן מתמיד.

התמונה שהצגתי עד כה הינה תמונה כללית, ברמת המאקרו. ברצוני לעבור כעת לרמת המיקרו, קרי לבית שלנו. הלשכות דוברות עברית – וגם ערבית – קבלו את הטקסים והמנהגים שלהן מהמסורת האנגלית/סקוטית. באנגליה מתכנסים האחים לעבודה, פעם אחת בחודש, ובסך הכול 6 או 7 פעמים בשנה. בארץ אנו עובדים מעט יותר, ומקיימים 9 או 10 עבודות בשנה. במקביל מיעוט של לשכות "עובד" פעמיים בחודש, ואחים "משוגעים  לעניין", אף מתכנסים ארבע פעמים בחודש, במהלך עשרה חודשים בשנה. ובין אלה, יש אשר אינם מסתפקים בכך, והם מקיימים סוף שבוע מסוני לכל המשפחות, אחת לשנה, לקראת חג השבועות.

ברצוני להבהיר כי מספר הישיבות בשנה אינו קנה מידה לפעילות המסונית של לשכה כלשהי. ויש להסתכל , בעיקר, על התוכן. 

נשאלת השאלה, האם האח המגיע לעבודת הלשכה מוצא בה אווירה ידידותית ומעודדת, זוכה במקביל לאתגר אינטלקטואלי, הומור מידתי, ושאר עניינים שברומו של עולם? במילים אחרות, האם טוב לנו ונעים לשבת יחד עם יתר האחים ? או, למען הדיוק המסוני, האם הננו באים על שכרינו?

החיים של היום, במאה ה-21, אינם דומים כלל וכלל לחיי אבותינו. במבט מספר שנים לא רב לאחור, הורינו והורי הורינו חיו בעידן קדם-הטלוויזיה והאינטרנט, וצפו בסרטי קולנוע ב"שחור-לבן".

האדם הממוצע בן ימינו, חייב לנסוע למקום עבודתו וחזרה ממנו, לעיתים אף מספר שעות כל יום. שעות העבודה שלו ארוכות בהרבה מאלו שהיו לפני חמישים שנה. יתר על כן, שני בני הזוג עובדים בדרך-כלל. האישה ובן זוגה, חוזרים הביתה שניהם בשעות מאוחרות כמו 20:00, ולעיתים אף מאוחר יותר. אחד מבני הזוג או שניהם, מתחילים במקרים רבים, בשעות אלו, כאשר הם עייפים ו"סחוטים" בהכנת האוכל, טפול בילדים, ניקוי הבית, כביסה, וכד'. הם מתקשים ללכת למכון כושר או לכל אתר הרגעות אחר. מנגד, "מצפה" להם הטלוויזיה, מלווה בישיבה בכורסא נוחה, והמחשב שמולם, קשור כמובן לאינטרנט. למי יש חשק להתלבש שוב? לענוד עניבה ולנסוע ללשכה ? האח מצוי – יעשה זאת בתנאי:

שהמפגש בלשכה יהיה מעניין, ידידותי, ללא מתח, ללא ויכוחים האח נהנה ממה שקרוי זמן איכות – QUALITY TIME. כמו כן על האח לחוש בסיפוק , להבין שרכש ידע נוסף, אשר פתח לפניו אופקים חדשים.

אינני מותח ביקורת על המסדר, הערותיי מופנות לכלל הלשכות, לא רק בארץ, כי אם ברחבי תבל.

גיוס אחים הפך למנטרה ולאובססיה בארה"ב. לשכות גדולות רבות במדינה אדירה זו(כידוע קיימת לשכה גדולה עצמאית בכל מדינה ומדינה), החליטו לנקוט בצעד לא שיגרתי. הן מארגנות טקסים מיוחדים, בחסות הלשכה הגדולה עצמה, בהם – ביום אחד – מקבלים מאות אחים ברצף, את שלושת הדרגות של הלשכה הכחולה. בבוקר מתקיים טקס הקידושין, אחר הצוהריים מתבצעת ההעברה לדרגה השניה, ובערב עולים האחים לדרגה השלישית. במקומות מסוימים אין מסתפקים בכך, ומי שמעונין בכך, יכול לקבל גם את כל הדרגות 4-32 של הנוסח הסקוטי, וזאת טקס אחר טקס ברציפות.

השאלה הנשאלת היא פשוטה: האם המועמד "המסכן" מסוגל לקבל מושג כלשהו על מהות הבנייה החופשית ? האם ניתן בחטף ללמוד על ההיסטוריה המפוארת שלה, על הסימבוליקה שלה, על ערכיה ? התשובה גם היא פשוטה: כמובן שלא.

כאן המקום לספר לכם אנקדוטה מעניינת הקשורה לתופעה זו. כשנוסדה הלשכה "הנמל של היכל שלמה" ביפו, בסוף המאה ה-19, מספר האחים המייסדים היה שבעה בלבד. ביום העבודה הראשון של הלשכה החדשה, התקבלה פנייה של חילוני – יהודי מאודסה בשם HORENSTEIN, (אשר הקים מאוחר יותר את מלון       MEDITERRANEAN    בירושלים, ליד שער יפו הקרוי בימינו מלון פטרה). האחים אשר חיפשו כל דרך על מנת להגדיל את מספר האחים במסדר, קידשו את המועמד ביום המחרת. ביום שלאחר מכן, הועבר האח "בן היום" לדרגה שנייה וביום השלישי הועלה לדרגה שלישית.  ועל כך נוסף גם מיוניו המיידי כמדרך שני.  למרות כל זאת, לא צלחה דרכה של הלשכה והיא היא נעלמה לאחר כמה שנים בלבד.

ברור כי אין תרופות פלא, ו-INSTANT MASONS  לא יפתרו את הבעיה. הראייה, בלשכות שונות בארה"ב יש מאות אחים, וכאלה בהן יש מעל אלף. אחים אלה אכן משלמים את מיסיהם  השנתיים כנדרש, אך להם ביטוי בעבודות הלשכה. ביקרתי לארונה בלשכה ותיקה מאוד במרילנד, ליד וושינגטון, לשכה שהנשיא הראשון שלה היה ג'ורג' וושינגטון בכבודו ובעצמו, לשכה שלה שש מאות אחים – לשכה גדולה לכל הדעות. נדהמתי מכך שבהיכל, באותו ערב, הופיעו שבעה-עשר אחים בלבד, ואליהם נוספו תריסר אחים אורחים. בהיכל הגדול והמרווח הייתה שורה אחת של כסאות סביב לקירות, ובמזרח ישב הנשיא לבד! האחים המשתתפים לא ידעו כמובן את שמותיהם של כל אלה אשר נעדרו במאותיהם, יתרה מכך, הלשכה מראש לא הותאמה למספר כה גדול של אחים – כנראה מפאת ידיעת העובדה שמספר האחים המשתתפים בעבודות הוא קטן מאד.

האם לא מועדפת לשכה "קטנה", בעלת 50 או 60 אחים, בה כל אחד מכיר את חבריו? לשכה בה מתאספים פחות מעשרים איש אינה יכולה לעבוד כראוי, ויש לעשות כל מאמץ כדי למשוך לשורותיה אחים נוספים מהר ככל אפשר, אבל – וזה אבל חשוב מאוד – בשמירה קפדנית על האיכות בהשוואה לכמות. עתיד הלשכה הוא גם עתיד המסדר. אם רוצים לשמור על המסדר ולהביא להתפתחותו, חייבים אנו לשאוף ללשכות יציבות, בעלות מספר גדול מספיק של אחים לאבטחת המשך קיומן.

 

אחי היקרים, עולמנו משתנה כל הזמן, והפתרונות של אתמול אינם מתאימים לבעיות של ימינו. אנו זקוקים למחשבה חדשנית, ליוזמות חדשות, במטרה לשמור על העיקר אבל גם להתאים את עצמנו לתנאים החדשים.

ניקח למשל את שעות העבודה של הלשכה. מדוע רק בערב ? הרי, יש מספר רב של אחים מבוגרים, ומספרם הולך וגודל. בחלקם כבר לא נוהגים בלילה או בכלל ותלויים בטוב ליבם של אחים צעירים יותר כדי להגיע ללשכה. בארה"ב מבינים את הבעיה ומצאו פתרון. אפשר ללמוד גם מהם. קיימות שם לשכות המתאספות בבוקר, ובדרך-כלל לאחר העבודה הם מסבים יחד עם הרעיות לארוחת צהרים במסעדה. אני חושב על זה מזמן, לייסד לשכת צהרים בהרצליה; לדוגמה: אני רק צריך למצוא את המקום הנכון כדי להתחיל בכך.

הזכרתי את הרעיות, והגיע הזמן להתייחס לסוגית מקומן של נשים בבנייה החופשית. צריכים להכיר בשתי עובדות חשובות:

א. בעולם המערבי עד המאה ה-20 לא היו לנשים כמעט כל זכויות. הן היו זקוקות

    לאפוטרופסות, אם של האב ואם של בן הזוג. הן לא נחשבו לעצמאיות וכפועל

   יוצא, לא הייתה להן זכות להתקבל ללשכה מסונית.

       ב.  מאז אמצע המאה ה-19, החלו נשים להתקבל בלשכות והוקמו לשכות גדולות 

            של נשים בלבד או לשכות מעורבות של גברים ונשים גם יחד. אומנם מספרם

           עדיין קטן, אך לשכות אלו הולכות ומתרבות.

 

 

אין ספק כי בחברה שלנו, היום, אי-אפשר להמשיך ולהתעלם מהרעיות. אי אפשר להסתפק בהענקת  פרחים ו/או זוג כפפות לרעיות, לאחר טקס הקידושין. אם אין האישה חשה שגם היא נכנסה למשפחה המסונית, התוצאות עלולות להיות קשות מבחינת מסדרנו. הייתי עד לא אחת לאח אשר התרחק מהלשכה מחמת לחץ שהופעל עליו על ידי רעייתו, אשר איננה מרוצה מהשתתפותו במסדר "מאצ'ואיסטי". 

אינני סבור שיש לצרף נשים למסדרנו וללשכותינו. אך קיימות דרכים אחרות לשלב את האישה בחיי הלשכה. למשל, על-ידי עריכת שולחן לבן משותף, לעתים קרובות, אסיפות "פתוחות" בהן משתתפות הרעיות לשמיעת הרצאה, וכדוגמה: לשכת "MONTEFIORE". הרעיות יכולות גם להתארגן ולהתאסף בנפרד, על-מנת לסעוד יחד ולשמוע הרצאה על נושא כלשהו שמעניין אותן, לאו דווקא מאסוני.

אפשרות אחרת, (מוצלחת מאוד בלשכתנו), היא הזמנת קבוצת אחים לביתו של זוג אחד, בדרך-כלל בערב שבת או במוצ"ש. הזוגות המתארחים  מביאים כל אחד מנת מזון כלשהי, ובעלי הבית דואגים למשקאות וחטיפים. הכול תלוי ברצון של האחים להיפגש מחוץ לכותלי ההיכל, ולהכיר טוב יותר איש את רעהו, בשאיפתם ליצור קשרי ידידות. על הלשכה להגיע למצב שהיא מהווה "משפחה מורחבת" לכל דבר.

נקודה נוספת לגבי עתיד מסדרנו: מספר דוברי הרוסית בארץ מגיע למילון איש ויותר. אין כל הצדקה שלא להתייחס לפוטנציאל הזה ולא להקים לשכות העובדות בשפה זו בכל הערים הגדולות. פה ושם אחים הננו עדים לאחים בודדים דוברי רוסית אשר השתלבו בלשכות השונות, אך בפעולת הסברה צנועה, ניתן לקלוט מספר רב של אנשים בעלי השכלה, הכמהים למצוא חבורה רבגונית של אנשים טובים כמו בלשכות המסוניות.

למסדרנו תפקיד חשוב בחברה שלנו. אנו נותנים דוגמא של דו-קיום דתי וחברתי, של סובלנות הדדית.

אנחנו רגילים לשמוע על אחים מפורסמים בהיסטוריה, כמו: ג'ורג' וואשינגטון, בנג'מין פראנקלין, בוליבר, צ'רצ'יל, טרומן, מוצרט, ורבים אחרים. אכן התופעה מרשימה, אבל אין די בכך. גם למסדר שלנו בישראל יש עבר מפואר. ברבע הראשון של המאה ה-20 הצטרפה לשורות מסדרנו האליטה של החברה, שכללה בין השאר:   מושלים תורכים, שופטים, רופאים, מייסד מקווה ישראל, מחנכים כגון דוד ילין ודוד יודלוביץ, סוחרים ותעשיינים. (תיאודור הרצל למשל לא היה בונה חופשי, אך אביו כן היה, בוינה, ומי יודע איזה השפעה הייתה על מייסד הציוניות ?)

גם בימינו, אין על מה להתבייש. יש לנו אנשים טובים, משכילים, שתורמים רבות למדינה. אנו זקוקים להתלהבות, לאמונה שיש לנו מסדר נפלא בעל שורשים עתיקים, בעל מסורת פילוסופית ומיסטית שאף ארגון אחר לא יכול להציע לאיש המחפש קידום עצמי ותרומה לחברה, וזאת, ללא כל קשר לאמונה דתית או השתייכות פוליטית.

עלינו להיכנס לאקדמיה, למשוך לשורותינו צעירים הכמהים להשיג לא רק ידע, אלא הבנה. כאלה אשר אינם חוששים משאלות פילוסופיות של קיום וצדק, חופש ושוויון.

כל אחד מאיתנו בונה את ההיכל הפנימי שלו ויחד אנו בונים את המיקרוקוסמוס בלשכה, וכך ילכו מעגלי האחווה ויתרחבו ויכללו את החברה שלנו בשלמותה.

כן יהי רצון.

 

              הבונה החופשי/מן העבר...

24.4.2005