תולדות הדרגה ה-°30 – אביר קדוש

 

ליאון זלדיס, °33

מפקד גדול ריבוני לשעבר

 

         כידוע, הדרגות הגבוהות מתחילות להופיע בצרפת בשנת 1743. באותה שנה נבחר כנשיא גדול בצרפת הרוזן של קלרמונט וגם נקבעו התקנות הכלליות – דומות לקונסטיטוציות של אנדרסון, אבל, מזכירים שם בסעיף 20 את הופעת אחים שקוראים לעצמם MAITRES ECOSSOIS, כלומר אומנם (רב-בונים) סקוטים.

         תוך זמן קצר, הוקמו לשכות "סקוטיות" ואלה התחילו להעניק דרגות נוספות, ואחר כך, בשנת 1748 מופיעות "מועצות של אבירי המזרח", או "של השלח" הקשורות לסיפור הבית השני.

         ריבוי הדרגות והשמות המשיך ביתר שאת. באוקטובר 1760 האח המפורסם WILLERMOZ ביקש מהלשכה הגדולה של צרפת להקים גוף בשם Grande Loge des Maitres de loge reguliers  וציין כי הלשכה הגדולה של ליון הכירה ב-7 דרגות:

         שוליה, חבר, אומן

         אומן נבחר

         אומן מושלם אירי שופט שלום (PROVOST) ושופט

         אומן סקוטי או ארכיטקט גדול

         אביר מהמזרח

 

         הלשכות היו רשאיות להעניק חמשת הדרגות הראשונות, אך שתי האחרונות היו שמורות ללשכה הגדולה בלבד.

 

         בינתיים, באביב של שנת 1761 , אחים מהעיר מץ התכתבו עם אחי העיר ליון והתברר שהם כבר הכירו במשפר דרגות נוספות מעל אביר מהמזרח. אני לא אציין את כל השמות כדי לא להכביד עליכם, אבל האחים בעיר מץ כבר עבדו הדרגה בשם "אביר קדוש" ((Chevalier Kadosh. הדרגה נקראת גם בכינוי "העילאית מטבעה" וגם הייתה ידועה בראשי התיבות  E.G.I.G  כלומר Grand Inspecteur Grand Elu (מפקח גדול, נבחר גדול).

 

         כבר אז, מדובר בטקס המזכיר את סיפורם של הטמפלארים ומציג את הסולם המיסטי. ניתן להתבונן בספר עבודה משנת 1761 ונראה כי שמות שתי הסמוכות זהים לאלה בסולם שלנו: אוהב אלוה ואוהב קרובו. השלבים, מלמטה למעלה הם: צדקה, שור לבן, מותק, אמונה, המה שיאלס, סבל, שועמל-בינה-תבונה. כלומר, אותם השמות חוץ משני מקרים.

 

         במקום "עמל שגיא" הנוכחי, היה להם HAMAH SCHIALS, ובמקום "גמול" כתוב CHOEIMAL.

        

         לסולם היה צד אחד בלבד. מאוחד יותר הוסיפו את הצד השני עם שבעת שלבי המחקר.

 

         נקודה נוספת מעניינת היא ההסבר שניתן לשם קדוש. לפי הריטואל פרוש המילה הוא "ניפרד" ׁ(SEPARE), ומוסבר: "ניפרדים בחיי הקדושים".

 

         בספר העבודה קיימת הדגשה מפורשת לתוכן נוצרי של הדרגה. למשל, כאשר שואלים מדוע לאביר יש צלב על הגלימה, הוא אומר בפשטות "כדי שידעו שאני נוצרי", ומדוע על הלב? כדי להזכיר לו שהדת הנוצרית חייבת להיות חקוקה בליבו.

        

         נקודה מעניינת היא ההסבר מדוע ייסדו את הטמפלרים. לא מדובר בשמירה בדרך וליווי העולים ברגל לירושלים.

         Purquoy est fondé l'ordre?  שואל הנשיא. ההיכל בירושלים שם ישב המלכות האלוהית הזכיר לאדם שהוא חייב להיות היכל לנשמתו, הארכיטקט הגדול של ההיכל הזכיר לנפשנו שהיא חייבת לשלוט על כל מעשינו. החברים שתקפו אותו ולקחו את חייו הם כמו המידות המגונות שתוקות אותנו וכי לעתים קרובות עולות עלינו ובכך ממיתים את נשמתנו

         וקרוב לסיום הטקס, נשאל המועמד כיצד ישפטו את בני האדם ביום הדין, והתשובה היא: לפי מעשי צדקה שביצעו או שהזניחו.

         במלים הללו משתקפת הרעיון של אחריות אישית, ללא קשר עם הכנסייה או עם הדת בכלל. למרות הסממנים הדתיים, סמים הדגש כאן על אתוס מגורש מן הדת וזה הפן המאסיני של הטקס.

         הדרגה החדשה לא נתקבלה בחיוב. להיפך, הוטל עליה בקורת קשה ולא רצו להדיר בה.

         חרף ההתנגדות, ההילה הקשורה לאבירות גרמה להתפתחות הדרגה ותוך זמן קצרת בין 1762 עד 1766, רואים מסמכים רבים בהם אחים במעמד גבוה בלשכה גדולה מוסיפים לתחימתם את האותיות G.I.G.E.

         למרות זאת, הניגודים ההולכים וגדלים בין הדרגות הגבוהות הנהוגות בלשכות הפזורות ברחבי המדינה והלשכה הגדולה שישבה בפריס, הביאו לאיסור מחודש של הדרגה. יתר על כן, בזמן המהפכה הצרפתית הסיפור הטמפלארי הפך למרקיב חשוב – אולי מרכזי – בהאשמות שהועלו הגורמים הכנסייתיים והמלכותיים נגד הבניה החופשית.

         באופן פרדוקסאלי, רק כאשר קיבל אתיין מורין (ETIENNE MORIN)  את הרשות להקים באי הייתי סניף של נוסח השלמות העל 25 דרגות, בו הדרגה 24 הייתה דרגת הקדוש. לאחר ייסוד המועצה העליונה הראשונה של הנוסח הסקוטי בארה"ב, בשנת 1801, נשלח הרוזן דה-גראס לצרפת ושם הקים בשנת 1804 את הנוסח הסקוטי – כולל את הדרגה 30 והאריאופג. כך נסגר המעגל ההיסטורי, אם כי בשנים הראשונות הדרגה הוענקה רק בקומוניקציה. רק ה-1830 הוקמו שני האריואפגים הראשונים.

         יש לציין שבמאתיים שנים האחרונות, הוכנסו שינוים לא מעטים בריטואלים של הדרגה, שמנמיכים את יחס הדתי-נוצרי או שמדגישים אותו. הקשר לסיפורם של הטמפלרים ורוח הנקמה נגד המלך פיליפ היפה והאפיפיור קלמנט השביעי

         אם כי הכותרת בעבודתי אומרת "תולדות" הדרגה, אין מנוס מלהיכנס – אפילו על קצה המזלג –בתוכן של הדרגה.

         קיימות שני נושאים עיקריים בטקס: סיפור החיסול של מסדר ההיכלנים – הטמפלרים – ובעקבותיו את נושא הנקמה באחראים על הפשע הנורא הזה, המלך והאפיפיור. והנושא השני, הסולם המיסטי בעל שבעה שלבים מכל צד.

         לכאורה אין קשר בין שני הנושאים הללו. סולם וטמפלרים? סולם ונקמה?

         הבה נעמיק לרגע במשמעות הסולם המיסטי. מעבר לסמליות הפשוטה של עליה, הקשר בין ארץ ושמיים, יש משמעות עמוקה יותר.

         נחזור על שמות השלבים, מתחילים מלמטה: צדקה הוא הראשון. הקשר בין צדק וצדקה ברור דיו. העלייה למרום מתחיל בצדק-צדקה.

         השני, שור לבן, טהור, תמימות, לפעול ללא מטרות סמויות. בלי משוא פנים, עם מתיקות (שלב שלישי) שהוא גם מתינות, ואמונה (שלב רביעי). נאמנים, אך נאמנים למה? אולי הכוונה היא אחרת, שחייבים להאמין בערך העבודה , וזה עמל (שלב חמישי) בסבלנות (שלב שישי) ובבינה ותבונה (שלב שביעי) נגיע לפסגה. זו הדרך הפילוסופית לפסגה, אך יש דרך שנייה, ניתן לעלות מהצד הנגדי, בו שמות השלבים הם המדעים והאומנויות, כלומר, כול הישגיי האינטלקט והרגש, הפן האקסוטרי של החיים.

         אבל – וזה אבל גדול – הסולם הכפול אינה מסוגלת לעמוד על רגל אחד. שני הצדדים תומכים זה בזה, המסלול האתי, האבסטראקטי מזה נתמך במסלול המעשי מזה. ביחד ניתן לעלות לפסגה. אם מורידים צד אחד, הסולם מתמותת ואנחנו יחד עימו.

         זה המסר של הסולם המיסטי. ומה בקשר לנקמה?

         לתשובה, נחכה ונשמע את דבריו של האח הנאור דני דורון.