מבט אזוטרי אל הדרגה ה- 18

 

ליאון זלדיס

 

מטרתו העיקרית של בונה חופשי, כלומר, שיכלול אישיותו על-ידי הסרת המרכיבים השליליים העלולים להתקיים בו, והגברת חוסנו הרוחני והמוסרי (מה שידוע אצלנו כ"ליטוש האבן"), במידה רבה היא תוצאה של יחסי הגומלין בין אחים בתוך הלשכה ומחוצה לה, אך ללא ספק הכלי העיקרי להתקדמות בתהליך זה חייב להיות ההסתכלות הפנימית (INTROSPECTION) וההתבוננות האישית (MEDITATION), כלומר, מחשבה והתגשמות עצמית.

 

פן זה של הבניה החופשית מופיעה כבר במגע הראשון של החילוני החפץ להיכנס למסדרנו, טרם תחילותו (INITIATION), בחדר ההרהורים, בו הוא מגלה כתובות כגון "דע את עצמך" ו-חשוב במיוחד בנוסח הסקוטי,

V.I.T.R.I.O.L.

 

הסיסמה הנ"ל פרושה, כידוע, "בקר בפנים הארץ ועל-ידי טיהור תמצא את האבן הנסתרת". הארץ בה נדרשים לבקר היא - ללא ספק - נפשו של המועמד עצמו. באמצעות טיהור נפשו, הבונה החופשי ימצא את האבן הסמלית, כלומר, השלמות המוסרית שהוא חפץ בה.

 

למרות הרמזים כאן ובמקומות אחרים בריטואלים, הדרגות הסמליות (שלושת הדרגות הראשונות) נוגעות בבעיות הללו רק באופן עקיף - במיוחד באגדת חירם - מבלי להיכנס לאזוטריות של הפיתוח הפנימי של האדם.

 

רק כשהבונה חופשי מגיע לדרגה ה- 18 בנוסח הסקוטי, דרגת  האביר הרוזנקרואיצר (CROIX-ROSE או ROSICRUCIAN ) - שהיא הדרגה המיסטית ביותר בין כל הדרגות, רק אז נעמד האח מול אתגר שאין מנוס ממנו, להתמודד עם החוויה המיסטית, והוא נקרא ליישם את החוויה הזאת בקידום רוחני של עצמו.

 

הדרגות הקודמות, עד הדרגה ה- 14 בכלל,  דנות באספקטים שונים של אגדת חירם, בחובות, ידע, מידות הטובות המאפיינות בונה חופשי. חוט השני לאורך כל הדרגות הללו היא המלה האבודה, והיא תימצא אי-שם לפני הדרגה ה- 18.

 

שתי הדרגות של "היכל" המהוות מעבר בין לשכת השלמות והיכל שושנת הרודים, דנות בתקופת הבית השני, שנבנה על-ידי יהודים החוזרים משבות בבל והביאו עמם שלל תרבותי עשיר  (כולל שמות החודשים בעברית!) וכן מספר אלמנטים מיסטיים מזרחיים, כגון האמונה בחיים לאחר המוות.

 

הדרגה השלישית בסדרה זו, אביר המזרח והמערב, מסמלת מפנה בתוכנה. היא איננה עוד מתייחסת לבית, למבנה הפיזי, להיכל הירושלמי שנהרס על-ידי הרומאים, כי אם להיכל בירושלים של מעלה, לעיר המקשרת בין  אדמה ושמים, בין אדם לבורה.

 

כפי שמציין הסופר נודון בספרו (ראה ביבליוגרפיה בסוף), אין ספק כי דרגה זאת עוצבה כהקדמה לדרגת ROSECROIX והוכנסה לסולם הדרגות לאחר קבלת הדרגה ה- 18 לתקן הנוסח.

 

לדרגה ה- 17 מספר מאפיינים מעיינים, כגון השימוש בכפפות שחורות - כמו בדרגות ה”נבחרים”  - דרגות הנקמה. הצבע השחור, כפי שאנו יודעים, מסמל את השלב הראשון בעבודה האלכימית, שנקרא NIGREDO.

 

הבה נעיין עתה בדרגה ה- 18 עצמה. אין בכוונתי לתאר את הטקס או להסביר את הסמלים של הדרגה. כל זה נעשה כבר פעמים רבות ואין בזה תועלת. מה שאני מבקש לעשות כאן זה להוכיח כי הסמלים הנוצריים בטקס - ויש רבים כאילה - חייבים להיות מובנים באופן אלגורי, כשפה אזוטרית. כל פרוש מילולי עלול להביא לאבסורדים, באותה מידה שפרוש מילולי של אגדת הדרגה השלישית יביא לתוצאה מגוחכת - כאילו גויה קמה לתחייה למרות היותה רקובה לחלוטין.

 

כדאי לחזור ולהדגיש: כל אגדה בבניה החופשית היא אלגוריה, מעבירה מסר, ואינה סיפור הגיוני.

 

יתר על כן, לעניות דעתי, פירוש מילולי של עלילת הדרגה ה- 18 עלול להגיע לחילול הקודש. חיקוי של מאורע זה או אחר המתואר בספר הקדוש עלול להפוך לפארודיה. רק הבנת הטקס לא כחיקוי, אלא כסמל או אלגוריה, תמנע את הסכנה הזאת.

 

הסופר המסוני הידוע אלברט פייק, מי שחידש בתבונה רבה כל הטקסים בנוסח הסקוטי, התייחס לנקודה זאת בהסברים שהוא כתב למועמד לרוממות לדרגה 18: "כל הסמלים, צורות וטקסים בבניה החופשית מסמלים מספר אמיתויות יסודיות גדולות, שכל אחד יכול להבין בהתאם לאמונתו הוא. (MAGNUM OPUS XVIII).

 

לאור האמור, עלינו להבין כל דרגה מסונית כאלגוריה וסמל. אין זה המקום לדון בהבדל הדק בין שני המושגים. מספיק לומר כי אלגוריה קשורה לרטוריקה, כלומר, למחשבה הלוגית, ואילו הסמל מביא אותנו באופן ישיר למקור. לפי הפילוסוף הקדום אוריגנס, יש ללמוד כתובים (והכוונה כמובן לספרי קודש) בשלושה משורים: המילולי, נשמת הכתוב ורוח הכתוב (מצוטט בספרו של רנה אלו). לא במקרה, כריכת ספרו של אלו מקושטת בשושנה בעלת שבעה עלי כותרת, איור שנלקח מספרו של רוברט פלאד "SUMMUM BONUM" - המגן על מסדר  הרוזנקרואיצר.

 

שיטה דומה יש לנקוט בלימוד ריטואלים מסוניים, בשלושה מישורים: מילולי, סמלי ואזוטרי.

 

אסכולה הטוענת שכל הטקס בדרגת רוזנקרויצר הוא נוסח מסוני של סיפור עינויי ישו נתמכת במספר הרב של פריטים דומים המופיעים בטקס ובקטעים בברית החדשה, כגון העלטה המכסה את העולם, הכלים הפזורים, המספר 33 (גילו הסמלי של האביר), הסעודה המיסטית ואחרים.

 

נזכיר גם את שלושת המידות הטובות התיאולוגיות: אמונה, תקווה וצדקה (או אהבה) - שמקורן בברית החדשה - והן מופיעות גם על הלוח בדרגה הראשונה.

 

ובכן, כל הסמלים הללו עשויים לקבל פרושים אחרים, אזוטריים ואלגוריים, לאו דוקא קשורים לנצרות.

 

הכלים השבורים ופזורים, למשל, והאפלה האופפת את האולם בחלק הראשון של הטקס, האם הם לא מייצגים את האדם חסר-אונים המתהלך בעולם מלא רעה, הטועה בדרכו, מחפש מוצא?  האין זאת חוויה חוזרת על עצמה בחיי בן אדם, ואין זה הלקח והמסר, שאפילו במצב נואש, האדם מסוגל לצאת מאפלה לאור גדול באמצעות כוחות הפנימיים שלו - ולעולם אין לאבד את התקווה?

 

קריעת בגדים היא סמל של אבלות, וקריעת פרגוד ההיכל נכנסת לאותה קטגוריה. אין זה מתייחס רק למותו של ישו, אלא לאבל וכאב שמרגיש כל בן-אדם נוכח ניצחונם של כוחות הרשע.

 

פריט חשוב אחר הוא האבן המעוקבת, ההופכת לסמל העולם (הצלב) ונוטפת דם ומים. דם ומים (אדום ולבן) הם שני יסודות אלכימיים: סולפורי ומרקורי (SULPHURIC AND MERCURIAL).  כך הם מופיעים בפרוש בתמונה בכתב-יד אלכימי מן המאה ה- 18 (פורסמה כאיור מס' 18 בספרו של קלוסובסקי דה רולה- ראה הביבליוגרפיה). האביר המצויר באותה תמונה לבוש בצבעים האלכימיים ומחזיק בידו מגן ועליו סיסמה האומרת "עשה מים משתיים וכו'".

 

החוקר וסופר באיארד בעבודתו על הסמליות שבדרגות הגבוהות (ע' 103-120) ניתח בפרוטרוט כל המרכיבים בכל דרגה ודרגה מבחינה היסטוריית, אלגורית ורוחנית. אין אנו יכולים להמשיך בדרך זו במסגרת מאמר זה, והקורא המתעניין יפנה למקורות בביבליוגרפיה.

 

הבה נדון עתה באחת הסמלים הבולטים ביותר בדרגה זאת: ראשי  התיבות י.נ.ר.י. (בלועזית: I.R.N.I.).

 

ראשית כל,  חשוב לציין כי השם המפורש מורכב אף הוא מארבע אותיות (יוד-הא-וו-הא) וכי, בדומה לראשי התיבות דנן, אות אחת מכופלת.

 

כמובן, התגובה הראשונה של כל בן אדם משכיל היא לייחס את האותיות לשלט שהתנוסס על הצלב של ישו:

                               IUDAEORUM IESUS NAZARENUS REX  

נזכיר שבלטינית אין אות J אלא I בלבד.

 

אף-על-פי-כן, בדיקת ספרי העבודה של הדרגה ה- 18 בתקופות שונות ובמקומות שונים בעולם מראה כי קיימת מגוון רחב ביותר של פרושים לאותם ראשי-תיבות. לדוגמה:

 

Igne Natura Renovatur Integra            הטבע מתחדש לגמרי על-ידי אש

Ignis Natura Renovat Integram                אש מחדשת לגמרי את הטבע

Ignem Natura Regenerando Integrat      בחידושו, הטבע שומר על שלמות האש

In Nobilis Regnat Iehovah (or Iesus)       יהוה (או ישו) מולך באצילים           

Iesus Nascente Ram Innovatur                    ישו עולה ומחדש את הענף

Igne Nitrum Roris Invenitor                              טל נמצא בניטרו ואש

Insignia Naturae Ratio Illustrat       הבינה מאירה את סמלי הטבע

Inter Nos Regnat Indulgentia             נדיבות שולטת בתוכנו

Intra Nobis Regnum Dei             מלכות אלוהים בתוכנו

In Nobis Rosa Invenitur              הורד נמצא בתוכנו

Iustum Necare Reges Impios      מן הצדק להמית מלכים חוטאים

Iustitia Nunc Reget Imperia      מעתה הצדק שולטת בממלכות

In Neci Renascor Integer          מן המוות קמים לחיים שלמים

 

פרוש נוסף, הנזכר על-ידי נורון, הוא שראשי התיבות מתייחסים לשמות יהודה (הארץ), נצרת, רפאל ויהודה (האיש).

 

עדיין פרוש נוסף הוצע על-ידי פייק בספרו MAGNUM OPUS - הוא הרוויזיה הראשונה של טקסי הנוסח הסקוטי, בו הוא טוען כי ראשי התיבות מסמלים המלים: INFINITY, NATURE, REASON ו- IMMORTALITY. (כלומר, אין-סוף, טבע, בינה וחיי-נצח).

 

אם לא מספיק בכך, קיימת עוד סברה כי האותיות הן ראשי-תיבות של המלים העבריות ים, נור, רוח ויבשה, הבאות לסמל את ארבעת היסודות - מים, אש, רוח ואדמה.

 

העובדה שפרושים רבים כל כך קיימים ושימשו להסבר האמרה בנוסח הסקוטי, כשלעצמה מהווה הוכחה כי הפרוש המסורתי ה"נוצרי" איננו נכון בהקשר המסוני.

 

עלינו להתייחס בקצרה לסמל המרכזי של הדרגה: הוורד המשולב בצלב (ROSENKREUTZ). לפעמים, הציורים הקשורים לדרגה מראים את הוורד במרכז הצלב, בו נפגשים הקווים אנכי ואופקי. פעמים אחדות, כל זרוע של הצלב מסתיימת בוורד.

 

הצלב, כפי שצוין פעמים רבות, הוא סמל של העולם (ארבע כנפות הארץ) והן סמל השמש, המקרינה אור לכל כיוון. הצלב הפכה לסמל נוצרי רק בסוף המאה השישית לספירה. לצלב כסמל יש היסטוריה ארוכה מאד, מתחילת התרבות האנושית בהודו ומצרים. במצרים העתיקה, למשל, הצלב עם טבעת בקצהו העליון, ה-אנך, היה סמל של חיים ומוות. האח הנאור סהיר ארמן מציין שהקו האופקי בצלב מסמל את המוות ואילו הקו האנכי מסמל את החיים. פרוש אחר הוא האדם (או הארץ) והאל (או השמיים). באופן כללי, הצלב מייצג את מיזוג הניגודים, כגון אנכי ואופקי, רוח וחומר, גבר ואישה, ג'ין ויאנג.

 

הסופר הברזילאי, האח יוסף קסטלאני, מציין שבעיר ההודית בנארס, בהריסות היכל עתיק, התגלע ציור של צלב עם וורד מיסטי במרכז, בתוך משולש שווה-צלעות. כפי שכותב קסטלאני, אין זאת הוכחה שהיו קיימים רוזנקרויצרים לפני אלפי שנים, אלא שהשימוש הסמלי של מוטיבים הללו הוא עתיק ביותר.

 

הצלב, כמו המשולש והמעגל, הנו סמל יסודי במחשבתנו. אי-אפשר לתת לו הסבר מושלם כי הוא הכה שורשים בשכבות העמוקות ביותר של נפש האדם.

 

הוורד, מצדו, מסמל את השלמות והמסתורין. ROSA-SUB פירושו "בסתר” אך מילולית אומר “תחת הוורד”. ארמן מעיר כי הוורד גם מסמל את האהבה. בלטינית, אהבה היא AMOR והמילה הזאת ניתנת לחלוקה MOR-A , כלומר, ללא מוות או אל-מוות. אם כן, הוורד המתחברת לצלב מסמל את הנצח וכן את הדרך להשגת חיי הנצח, כלומר, אהבה.

 

גם בתורת האלכימיה, יש לוורד שובות כסמל. מספר עלי-הכותרת בעל משמעות וכן צבעו: אדום, לבן או אפילו שחור.

 

כפי שצוין לעיל, אלברט פייק קבע באופן ברור את עקרונותיה של הבניה החופשית כתורה פילוסופית אוניברסלית, המאפשרת למאמיניהן של אמונות שונות לשבת יחד ולפעול בצוותה למען קידומה של האנושות כולה.

 

פייק סיכם את המסר של הדרגה ה- 18 במלים אלו: "יחידותו, חוסר השתנות וטובו של אלוהים; הישרדות הנפש, וכשלון סופי וכליית הרעה, האי-צדק והכאב, באמצעות גואל או משיח שעומד להגיע, אם לא הגיע כבר" (פרק 18.19).

 

כל זה נכון, אך אינו הולך מספיק רחוק כי איננו מתייחס לשאילה המתבקשת, מדוע להלביש על רעיונות הללו את הבגד האלכימי של הרוזנקרויצר? מה הקשר בין רוזנקרויצריות והבניה החופשית?

הרמיזה הראשונה המקשרת את הבניה החופשית עם הרוזנקרויצרים היא משנת 1638, רק 24 שנים לאחר הופעת הספר הרוזנקרויצרי הראשון - Fama Fraternitatis  - שיצא לאור בשנת 1614, ו- 79 שנה לפני הלשכה הגדולה הראשונה!  המדובר בטקסט כתוב על-ידי הנרי אדמסון, בשם  MUSES THRENODIE , שפורסם בעיר אדינבורו, סקוטלנד  והוא מעין מדריך תיירות כתוב בחרוזים.  שם מופיע גם הרמז הראשון על אמרת הבונה-חופשי (MASONS WORD)

 

“For what we do pressage is not in grosse,

For we be brethren of the Rosie Crosse;

We have the Mason word and second sight,

Things for to come we can foretell aright.”

 

כלומר, בתרגום חופשי:

 

כיוון שמה שאנו מנבאים אינו חומרי

וכי אנחנו אחי הצלב הוורדי.

אמרת הבונה החופשי והנבואה יש לנו .

מה שיקרה אנו יכולים לנבואת בדיוק.

 

העובדה שהקשר בין הבניה החופשית  והרוזנקרויצרות נקבע כבר באחד המסמכים העתיקים ביותר בתולדות מסדרנו, מלבד ה- OLD CHARGES, משמעותי מאד. זאת הוכחה כי מרשאית דרכה, הבניה החופשית כללה אלמנט מיסטי או רוחני שונה בתכלית השוני מההיבטים המקצועיים או ארגוניים.

 

אין אנו יכולים, במסגרת מסה קצרה, לדון בתולדות הרוזנקרויצרים, ספרותם הענפה, תולדותיהם והשפעתם על התפתחות המדע באירופה. נכתבו על כך מספר רב של ספרים מלומדים ואינני יכול להוסיף דבר. אני ממליץ במיוחד קריאת הספרים של מקאינטוש ושל ייטס (ר' ביבליוגרפיה).

 

המעניין אותנו בנקודה זו היא הסיבה, למה אחינו המסונים המקובלים הקדמונים הכניסו את הדרגה במערכת הדרגות של הנוסח הסקוטי.

 

אולי, התשובה הטובה ביותר היא של קולין ווילסון בהקדמתו לספרו של כריסטופר מקאינטוש:

 

"השאיפה הזאת של האדם, לפנות פנימה, לעולם אמת שהוא חש קיים במעמקיו, מסביר לדעתי, מדוע הרוזנקרויצרים המשיכו להפעיל השפעתם על המחשבה המערבית. לא כיוון שאנו נאיביים ללא תקנה; לא בגלל שאנו אוהבים ליצור פנטזיות מגוחכות. באגדה כזאת של כריסטיאן רוזנקרויץ כאילו אנו מגלים מה שאנו מסוגלים להיות, ומה שאנו יכולים להיות."

 

אותו כריטופר, כשהוא מסביר לווילסון כיצד הגיע לכתיבת ספרו, מספר לו "שהייתה לי כוונה לבדוק את הרוזנקרויצר פשוט כתופעה היסטורית מוזרה, מבלי לצפות ללקחים בעלי עומק או התלכדות (קוהרנטיות). מאז, לא זו בלבד שהשתנתה גישתי - אני פתוח הרבה יותר למסתורין - אלא שבמהלך מחקרי מצאתי שהרעיון הרוזנקרויצי עמוק הרבה יותר מי מה שדמיינתי לעצמי, והוא בעל ערך וקוהרנטי. כך, ניתן לומר שכתיבת הספר הזה הייתה חוויה חשובה בחיי. היא לימדוני שבמוקדם או במאוחר, מי שלומד את הנושא מבחינה אקדמית מגיע לנקודה מסוימת בה הוא חייב להחליט, אם לנקוט בעמדה אוהדת או שלילית."

 

במלים אחרות, התוכן הסמלי העשיר של הדרגה, הצורה בה היא חודרת לשורשינו הרוחניים, מהווים הזדמנות שאין כמוה להעמדת הבונה חופשי מול שאלות שבדרך-כלל הוא מתעלם מהן בחיי היום-יום. הבעיות שבמהות שלו עצמו, של הטרנספורמציה שעליו לעבור, המעבר מחומר גלמי לעצמות זוהרת.

 

כדי לעצור רגע ולבחון סוגייה זאת. בדרגה ה- 18 הבונה החופשי פוגש סמלים בעלי עצמה רבה. לא בכדי נבחרו הסמלים הנוצרים הקשורים לפרשת ההצלבה, שהיא קטע רגשי ביותר למאמין הנוצרי. הכוונה הייתה לעורר במועמד המקבל את הדרגה תגובה אינסטינקטיבית עזה, דרך הסמלים הדתיים, משתדלים לחדור לתשתית הרוחנית של האח. אפילו האחים היהודים או אלה מרקע דתי אחר לא יכולים להישאר אדישים לניגודים החזקים בין השלבים השונים של הטקס, בין יגון לשמחה, מאפלה לאור גדול, מייאוש  ובדידות לסעודה חגיגית של אבירים.

 

המסר הכלול בסמלי הדרגה מורכב מאוד, בעל מפלסים שונים שמהווים אתגר לדמיון המועמד. כך הטקס מגרה את המועמד ומדרבן אותו להתאמץ, לבקר במקומות ובתהליכים הפנימיים שעלילת הדרגה רק משמשת להם כסמל וכאלגוריה.

 

בהקשר זה, הערת מקאיטוש מגלה הבנה גדולה. בחיפוש אחרי הסבר לעובדה כי המהדורה הראשונה של הספר FAMA FRATERNITATIS כללה באותה כריכה ספרון אחר בשם "תיקון כללי ואוניברסלי של העולם כולו", מקאיטוש כותב: "יתכן שאנדריא  [המחבר המשוער של ה-  FAMA]  עשה חשבון שבפרסום ה- FAMA יחד עם ה- "תיקון", הוא ציין שתיקון פנימי, בלבם ושכלם של האנשים, חייב לבוא קודם לתיקון העולם, החיצוני, ויש להבין את סיפור ה- FAMA בדרך זאת."

 

כלומר, מבראשית, המחבר או מחברים של הספרים הרוזנקרויצרים רצו להבהיר כי השלב הראשון לתיקון העולם חייב להיות תיקון הנפש, וזאת בדיוק התביעה של הדרגה ה- 18 בנוסח הסקוטי.

 

הפנייה זאת להתבוננות פנימית ולמדיטציה מופיעה במפורש בספרי עבודה שונים מהמאה ה- 18 ואפילו כאילה בשימוש היום במועצות עליונות העולם.

 

גם אם זמן להתבוננות אינו מצווה במפורש, לימוד רציני של האזוטריות של הדרגה יביא את האביר של שושנת הרודים באופן בלתי נמנע לחיפוש בנפשו, לריכוז ולהפעלת רצונו על-מנת למצוא את האור הזוהר פנימה, כדי להביא אותו למודעות ולהתאחד עמו, אולי להגיע לחוויה המיסטית.

 

ללא ספק, כשהנוסח הסקוטי מציע את הדרגה ה- 18 לחבריו, הוא רק פותח דלת. לא כולם ינצלו את ההזדמנות להסתכל פנימה ולהעמיק בלימודים מסוג זה. הדבר החשוב הוא, שהאפשרות קיימת. זאת דרכה של הבניה החופשית בכל דרגותיה, למסור לידי האח את הכלים הסמליים, רוחניים, אינטלקטואליים, ולתת לו לעבוד לפי הקצב שלו ובהתאם להתפתחותו האישית. אין לחץ, אין דחיפות, ואין תמורה אלא התקדמות לדרגה גבוהה יותר, ובה אתגרים נוספים.

 

להגביל את משמעות הדרגה ה- 18 לפרוש פשוט, לחיקוי סיפור ההצלבה, איננו נכון, גובל בחילול הקודש, מסלף את הסמליות המורכבת מאוד שבדרגה ומחטיא את מטרת הכללתה בסולם הדרגות של הנוסח.

 

הבנה מלאה יותר של הדרגה חיונית לאח בהתפתחותו הרוחנית.

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

Alleau, René, La science des symboles, Payot, 1976.

 

Bayard, Jean-Pierre, Le Symbolisme Maconnique des Hauts Grades, Editions du Prisme, Paris, 1975.

 

Bonvicini, Eugenio, “La Storia dei Rosa+Croce e della loro Incidenza sulla Massoneria”, in Enrico Palmi and Eugenio Bonvicini, Templari e Rosacroce, Atanor, Rome, 1988.

 

Castellani, Jose, “A Orden Rosacruz e a Maconaria”, A Maconaria no Estado de Sao Paulo, No. 2218, 20.5.1994.

 

Cirlot, J.E., Dictionary of Symbols, Dorset Press, New York, 1991.

 

Sahir Erman,, Commentaires des Hauts Grades du R.E.A.A., Supreme Council for Turkey, Istanbul, 1990.

 

Garcia-Pelayo y Gross, Ramon, Pequeño Larousse en Color, Paris, 1972.

 

Klein, Ernest, A Comprehensive Etymological Dictionary of the Hebrew Language for Readers of English, Carta, Jerusalem, 1987.

 

Klossowski de Rola, Stanislas, Alchemy, Thames and Hudson, London, 1973.

 

Knoop, Jones and Hammer, Early Masonic Pamphlets, QCCC, London, 1978.

 

McIntosh, Christopher, The Rosicrucians, Crucible, Great Britain, 1980 (1987).

 

Naudon, Paul, Histoire, Rituels et Tuileur des Hauts Grades Maconniques, Dervy-Livres, Paris, 1984.

 

Peterson, Norman D., “Mottos & Foreign Quotations in the Scottish Rite”, The Plumbline, Vol. 3 No. 2, June 1994.

 

Pike, Albert, The Magnum Opus or Great Work, 1857. Reprinted by Kessinger, Kila, MT (USA), 1992.

 

Yates Frances A., The Rosicrucian Enlightenment, Routledge & Kegan Paul, London, 1972 (1975).