אנגליה מסביב 1717

והיסוד של הלשכה הגדולה הראשונה בהקשר זה

ליאון זלדיס

 

          קשה לדמיין את אורח החיים של אבותינו הראשונים שלנו הבונים החופשיים. קשה לא פחות להבין את הסביבה החברתית שבה המייסדים של הלשכה הגדולה הראשונה פעלו, אך הבנה כזו היא הכרחית אם אנו רוצים להבין את המניעים שהובילו ליצירתו של גוף זה והתפתחותו מאוחר יותר.

          בואו נעשה מסע דמיוני אחורה בזמן אל לונדון של 1717. זו הייתה עיר ללא ביוב, הרחובות היו מלאים עם גללים מאלפי סוסים והיו רטובים מביוב שנזרק מהחלונות. הבתים היו שחורים מפיח שיצא מאין ספור ארובות. לא מעט ילדים מתו מחנק בעת שהשתמשו בהם כמברשות לניקוי הארובות. זה היה מסוכן להסתובב ברחובות לאחר רדת החשכה (כמה פנסי הרחוב הותקנו החל משנת 1677, אך תאורה ציבורית בגז החלה רק בשנת 1786). עבריינות השתוללה, הענישה הייתה אכזרית, ומאסר בגין חוב היה דבר נפוץ.

          כישוף היה עדיין דבר שהאמינו בו. הנער הסקוטי פטריק מורטון היה מכושף לכאורה בשנת 1704. ההוצאה להורג האחרונה על כישוף באנגליה התקיימה בשנת 1712.

          Autos-da-fe  נערכו עדיין במדינות אחרות, שריפות ציבוריות של יהודים שהתכחשו להמרתם בכוח לנצרות. השריפות האחרון בפורטוגל התקיימה בשנת 1781 (17 נפשות ב- Coimbra ו- 8 ב Evora).
          המהפכה התעשייתית עדיין לא התחילה - זה יגיע במהלך המאות ה -18 וה -19 – אך שכבה של חסרי כל, חסרי בית, קבצנים, פושעים מכל סוג כבר התקיימה.

          זה מביא אותנו אל הבדלי המעמדות. האצולה ובעלי הקרקעות, בדרך כלל זהים, שעושרם התמבוסס על הקרקע, היו בראש הסולם. מתחתם באה הבורגנות, סוחרים, עורכי דין, רופאים, מחנכים, משווקים, אנשי הצבא. כל אלה מהווים מיעוט קטן. ולמטה חיה המסה העצומה, מי במהלך הזמן נקרא הפרולטריון.

​

          לא היו בתי חרושת עדיין, אבל הרבה סדנאות יזע התקיימו, בעלי מלאכה של עסקאות רבות, והמוני משרתים מכל הסוגים, טבחים, משרתות, סבלים, גננים, וכן עובדי חקלאות, כורים, דייגים, כולם לגמרי מופרדים לחלוטין מן המעמדות העליונים ע"י חוסר השכלתם, השפה שלהם, מנהגיהם, ללא כל אפשרות לנוע במעלה הסולם החברתי.
  היה פרלמנט, והיו בחירות, אבל לרוב המכריע של האנגלים לא היתה שום זכות הצבעה, כי ייקח עוד מאה שנה כדי להפוך את הדבר אמיתי לגברים, מאתיים שנה לנשים (רק ב 1918).

​

          החוק התיר נישואים בגיל 14 לבנים ובגיל 12 לנערות. רק בשנת 1929 הוצגה לראשונה הצעת חוק האוסרת על נישואים מתחת לגיל 16.

          הדת הנוצרית, ששלט על חיי העם בימי הביניים, מקדדת עד לפרט הקטן ביותר את דרכי החיים, את הנוהג בעסקאות, הפרדת המעמדות, רק עכשיו החלה מתאוששת מהמלחמות עקובות מדם שנגרמו עקב המחלוקות פנימיות שלה . הנוצרים הרפורמים השונים, אשר שללו את הריבונות של רומא, הם היו שונים, אך לא ליברליים יותר.

          בתוך החברה המרובדת הזאת, החלו להישמע קולות המציעים שינויים, פונים להגיון במקום התרפסות לדוגמה; הוגים אלה ראו בחברה כאורגניזם חי, הם היו מודעים לפגמים שלה ורצו למצוא פתרונות כדי לשפר אותה.

          מדע ופילוסופיה, שהיו אז כמעט זהים, היו כלים בידי האינטלקטואלים ליישם את שאיפותיהם.

          ספרי הצלב והורד, שפורסמה במאה הקודמת (1613-1615) והשפיעה בחוזקה על האינטליגנציה האירופית; הם הכריזו על מהפכה פוליטית וחברתית לעת לבוא.

בשנת 1690 המלומד האנגלי ג'ון לוק פרסם מאמרו "על ההבנה האנושית", וטען שכל הידע שלנו נובע ממה שאנו מקבלים דרך החושים, כי הרצון שלנו נקבע על ידי המוח שלנו, מודרך על ידי השאיפה לאושר, בהגיענו על האפשרות ללמוד את ההיגיון העולמי, בלי להיות כבולים על ידי דוגמות או דעות קדומות.

          זה היה "עידן הרציונליות תבונה". רציונליזם ומדע יפתחו את הדרך לעשות את חברה מושלמת. המאה ה -17 סימנה מפנה באינטרסים של החוקרים, אשר כעת החלו למקד את תשומת הלב שלהם במדעי הטבע, והחלו לחקור את הטבע, ביצעו ניסויים בכל התחומיה. אסטרולוגיה בהדרגה פינתה דרך לאסטרונומיה, אלכימיה לכימיה: לימוד אנטומיה ופיזיולוגיה גרמםה למהפכה ברפואה, מקצועבמחוזות בוהם שלטו תקופה ארוכה הספרים ורופאי האליל. שדות חדשים של מחקר נפתחו כל יום.
          הדבר בא לידי ביטוי ביצירת אקדמיות מדעיות רבות אשר הצטרפו לאליה שעסקו בספרותית ופילוסופית, כגון האקדמיה הצרפתית, שנוסדה בשנת 1635.

          כבר בשנת 1621 השליט קוזימו דה מדיצ 'י בפירנצה הקים את האקדמיה האפלטונית, בעוד ברומא Academia dei Lincei, ששהמוקדשה למחקר המדעי, ובעיקר האסטרונומיה, נוסדה בשנת 1603, אחד מחבריה היה גלילאו גליליי. וגם בשנת 1607 ראה פירנצה יצירה של Academia del Cimento, כמו כן נגזר לשמש פורום לנסיינים. מאוחר יותר, בשנת 1666, האקדמיה המלכותית למדעים הוקמה בפריז, בעוד ארבע שנים קודם לכן, בשנת 1662, החברה המלכותית החלה את פגישותיה בלונדון, לספק פלטפורמה עבור חוקרים ומלומדים. חלקם של המייסדים הבולטים של הלשכה הגדולה הראשונה היו גם פעילים בה.

          "החברה של חוקרי העתיקות", שאורגנה במקור על ידי הארכיבישוף פארקר בשנת  1572, ואשר פורקה בתקופת שלטונו של ג 'יימס הראשון, שוקמה בשנת 1717 בשל למאמציו של ויליאם סטוקליי, שהיה בונה חופשי בולט. החברה קיבלה צ'רטר ב 1751.עלינו לזכור, עם זאת, כי המדעים היו בשלבים המוקדמים של התפתחותם. רוברט בויל מת ב 1691, לייבניץ בשנת 1716 ו ניוטון בשנת 1727, אך פריסטלי נולד רק בשנת 1733, קאוונדיש ב -1731 ו פאראדיי 70 שנים מאוחר יותר. לבואזייה נולד בשנת 1743 ו אלכסנדר הומבולדט אפילו מאוחר יותר, בשנת 1769.

          אנגליה עדיין השתמשה בלוח היוליאני מתקופת יוליוס קיסר. השימוש בלוח הגרגוריאני התקבלה רק בשנת 1752, כמעט 200 שנים לאחר שהוקמה על ידי האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר.

          המחשבה האירופית הושפעה מאוד מהחשיבה האזוטרית, הצלב והורד,  קבלה, האלכימיה ואת טארוט. עברית הייתה מוערכת מאד, כלשון הקודש של התנ"ך, וגם השפה המדוברת על ידי אלוהים, כאשר פונה לדבר עם האדם. חוקרים אחדים האמינו שכל השפות אחרות נגזרו מהעברית.

          בשנת 1684, פרסם קנור פון רוזנרוט את Kabbalah Denudata (קבלה חשופה), תרגום של קטעים מן הזוהר ומסות על משמעותה של הקבלה (כולל חלקים של פרדס רימונים של קורדוברו) שנבחןנו מנקודת מבט נוצרית. העבודה של רוזנרוט הייתה העבודה הלא-עברית החשובה ביותר בהתייחסות לקבלה עד סוף המאה ה -19, והיא הפכה למקור מרכזי בנושא זה עבור חוקרים שאינם יהודים.

          לאחר קרומוול הותר – באופן לא רשמי - שיבת היהודים לאנגליה, קהילה קטנה החלה להתגבש, באנגליה, מורכבת כמעט אך ורק מיהודים ספרדים, בעיקר יוצאי הולנד, יהודים רבים ששבו ממגורשי ספרד ופורטוגל ומצאו מקלט וחופש לקיים את מצוות דתם בגלוי. את כוחה של הקהילה היהודית באמסטרדם ניתן לשפוט על פי העובדה כי העיתון הראשון בעברית הופיע בעברית בעיר ב 1728 (5488), בעריכתו של הרב הספרדי, שלמה סאלם. זה היה עיתון דתי בשם "פרי עץ חיים". לשכות בריטיות, גם פתחו את דלתותיהם ובונים יהודיים מופיעים ברשומות הלשכה מרגע שהלשכה הגדולה נוסדה, וזה כמעט בטוח שכמה יהודים היו מקובלים על לשכות אפילו קודם לכן.

          המחקר של טבע היה מבוסס עדיין על מסות של הפילוסופים היוונים, אשר החלו להיות מתורגמות. האבולוציה של המחקרים המדעיים יותר הייתה מונעת על ידי התפתחות טכנולוגית ושינויים במבנה הכלכלי של המדינה.  

 

          תחילתה של המהפכה התעשייתית מקושרת עם המיכון של תעשיית הטקסטיל. במשך מאות שנים, טווים ואורגים עבדו יחד בבית. ארבעה טווים נדרשו לשמור שלאורג תהיה אספקה של חוט כותנה, ו עשר טווים נדרשו לשמור שאורג הצמר יהיה עסוק. בשנת 1733 האנגלי ג 'ון קיי רשם פטנט על  "הבוכייר המעופף" שלו ופתאום את הפרודוקטיביות של כל אורג הוכפלה מספר מונים, ויצר ביקוש חסר תקדים ליותר חוטים. מכונת הטוויה הספינינג הראשונה הומצאה כבר בשנת 1738, אבל היא לא הייתה מוצלחת. בשנת 1764 המכונאי  הארגרייבס רשם פטנט על "ג 'ני המסתובבת" (שנקרא על פי האגדה, ע"ש בתו), מכונה המבוססת על אופן-טוויה סחרחרה, אך עם מספר בוכיירים עובדים במקביל,. המכונה, עם זאת, הייתה איטית ולא יעילה. רק בשנת 1769 ארקרייט בנה את מכונת ספינינג טוויה בגלילים גלגילות שלו (את ה"מסגרת מים") והמפעל התעשייתי הראשון לטוויה הוקם, משתמש בסוסים כמקור כוח, ובשנת 1779, סמואל קרומפטון רשם פטנט על ה"פרד המסתובב" שלו המשלב את עקרונות גלילים המסגרת מים עם "ג 'ני המסתובבת", מכונה באורך של עשרה מטרים עם מאות בוכיירים שעובדים בו זמנית. מכונות אלו, עם מספר שיפורים, היו עדיין בשימוש עד אמצע המאה ה -20.

          בשנת 1712 תומאס ניוקומן רשם פטנט על מנוע קיטור אטמוספירי, שנועד לשאוב מים ממכרות הפחם. ג 'יימס ואט, ממציא מנוע הקיטור בעל הפעולה הכפולה, נולד בשנת 1736, כאשר הלשכה הגדולה של לונדון ווסטמינסטר (השם המקורי שלוה) הייתה בת פחות מ 20 שנה.

          כפי שנוכל לראות, הגילויים העיקריים וההמצאות של המדע והטכנולוגיה היו בלתי מוכרות ב 1717, ורק במהלך המאה הזאת והבאה תהיינה התפתחויות אשר ישימו את היסודות למדע המודרני. חוקרי הארץ הסיירים, גם כן, פעלו עדיין במלוא הקיטור. אי הפסחא התגלה רק בשנת 1722, על ידי ימאים הולנדים. אפריקה הייתה לא נודעת בעיקרה.

          עכשיו הבה נבחן היבטים אחרים של החברה בתקופה שאנו לומדים, החל ממצב האמנות והספרות.

          במוזיקה, תזמורות מיתרים החלו להיווצר. סטרדיוואריוס (1644-1737) בנה את הכינורות המפורסמים שלו. הקלרינט הומצאה בשנת 1690, ובשנת 1709 האיטלקי ברתולומאו כריסטופורי המציא את הפסנתר. האנגלי ג 'ון שור המציא את הקולן בשנת 1711. אמני המחול עדיין ניגנו pochette, בכינור זעיר שאפשר היה להכניס לכיס בזמן שלא היה בשימוש.

          פרסל מת בשנת 1695, אבל באך, הנדל, ו דומניקו סקרלאטי היה בן 32 בשנת 1717 (כל השלושה נולדו באותה שנה: 1685). מוסיקה המים של הנדל, בוצע בפעם הראשונה ב 17 יולי 1717, כדי לחגוגחוגגים את המשט של הדוברה המלכותית של ג 'ורג' הראשון על התמזה, רק כמה שבועות לאחר הקמתה של הלשכה הגדולה. המלך כל כך אהב את היצירה שביקש לנגן אותה שוב שלוש פעמים. קורלי כתב את 12 קונצ 'רטי גרוסי שלו בשנת 1712, ומת כעבור שנה.

          בתיאטרון, היו האנגלי קונגרייב והצרפתי  ראסין המחזאים היו הכוכבים הנוכחיים. מולייר מת בשנת 1673 ו קורניי בשנת 1684. ביפן, תיאטרון הקאבוקי היה בחיתוליו, מחליף את ההצגות השמרניות יותר של "נו".

          בספרות, ג 'ון דריידן מת בשנת 1700, אך הסטיריקן ג' ונתן סוויפט, הסופר דניאל דפו והמשורר אלכסנדר פופ היו פריים וידועים היטב. "רובינזון קרוזו" של דפו פורסם בשנת 1719. כעבור כמה שנים, כשלושים עלונים חתום, בלדות, מחזות ויצירות אחרות פורסמו על חייו של פושע בשם ג 'ון שפרד ואת נקמתו בג'ונתן ויילד, אשר יכול להיחשב לביוגרפיה הפופולרית הראשונה שנכתבה על נושאים עכשוויים. חמש מהחוברות יוחסו לדפו, פורסמו בין 1724 ו 1725.

          המשורר והאמן ויליאם בלייק היה בן 60 בשנת 1717. הסופר הנרי פילדינג, וד"ר סמואל ג'ונסון לעומת זאת, היו רק בני 10.

          כל הסופרים הרוסים הגדולים שייכים בגיל לתקופה מאוחרת יותר. בספרד, קלדרון דה לה ברקה מת

ב-1681, ולאחר מכן הספרות הספרדית, אחרי תור הזהב המבריק שלה (המאה ה -17), הפכה ענייה באופן מוזר.
          ד 'אלמבר, היוצר האלמותי של האנציקלופדיה, נולד באותה שנה כמו הלשכה הגדולה, 1717.

          בציור, גיינסבורו נולד רק בשנת 1727, אך הוגארת היה בתקופה הפורה ביותר שלו. התחריט שלו "לילה", שפורסם בשנת 1727, התפרסם בצדק להצגת הנשיא המבוסם של הלשכה הולך ברחוב נתמך על ידי השוער בזמן שעקרת בית ממורמרת שופכתזורקת מים או נוזלים אחרים (!) מחלון הקומה העליונה.

          רמברנדט מת בשנת 1669, כאשר הוא חותם עידן מבריק של ציירים פלמים. בצרפת, ואטו (1684-1721) ו בוצ 'ר (1703-1770) הקסימו את החצר של מלך השמש (לואי 14), בעוד בוונציה, קנלטו   (בן 20) טייפולו (21) ישיגו תהילה מאוחר יותר. בספרד, אחרי שורה של אמנים דגולים של המאה ה -17, המאה ה-18  הייתה נטולת יוצרים בולטים.

​

          אסון אמנותי התרחש בשנת 1718, כאשר שריפה הרסה את כל שלושים ותשע ציורי התקרה של ואן דייק בכנסייה הישועית באנטוורפן. אלה היו "אבן הבוחן היחידה להבטחת עבודתו של ואן דייק, בשיתוף פעולה עם רובנס" נפנה עתה אל ההתפתחויות הפוליטיות באנגליה. במאה ה -17 הייתה תקופה של מאבקים אינסופיים ושל טרגדיות. הטורקים לא הצליחו לכבוש את וינה בשנת 1683, אך הזיכרון של המצור והאיום של ההתקדמות המוסלמית באירופה היו עדיין טריים 1717. לונדון סבלה ממכת המוות השחור, מגפת הדבר, אשר הגיעה לשיאה בשנת 1665, שנה מאוחר יותר אש גדולה הרסה את העיר לונדון, אבל באותו זמן השמידה את רוב החולדות שהפיצו את המגפה. שיחזור עיר הבירה – בהנהגתו של האדריכל קריסטופר וורן, בונה חופשי - נתן דחף גדול למקצועות הבניין, והיה אולי אחד מאבות לפיתוח הלשכות של בנאים.

          מלחמות הדת בין קתולים לפרוטסטנטים אשר אימללו את אירופה במשך מאה שנה גרמו למלחמת אזרחים של אנגליה, הוצאתו להורג של צ 'ארלס הראשון (בשנת 1649) ואת חבר העמים הבריטי הנהיג אוליבר קרומוול, "המגן". ואז אנגליה עברה תקופה היחידהאחת של רפובליקה, שנמשכה רק 11 שנים. ואז, בשנת 1660, צ 'ארלס השני מלך סטיוארט, בנו של צ'ארלס הראשון, חזר לשלטון. אחריו מלך אחיו ג'יימס השני, עד שהפרלמנט, מחשש כי הקתוליות של המלך יביא מלחמה מחודשת, הדיח אותו ב"המהפכה המהוללת" של 1688, מציע את כס המלוכה הבריטי ויליאם הפרוטסטנטית, נסיך אורנג', יליד הולנד, אך נכדו של המלך צ 'רלס הראשון  ג'יימס השני לא קיבל את ההדחה שלו בחן. הוא המשיך לתכנן את שובו, להשיג את תמיכתה של ספרד הקתולית. השאיפות הצבאיות שלו, לעומת זאת, נחלו תבוסה דרמטית בקרב בוין, באירלנד, ב 12 יולי 1690. ג'יימס נמלט בחזרה לצרפת ושם קץ לשושלת סטיוארט.

​

          ויליאם השלישי מלך יחד עם אשתו מרי השנייה, עד מותה בשנת 1694, והמשיך לשלוט לבדו עד 1702.

          המלך סטיוארט ובנו, בגלות אירופה, המשיך לחלום על שחזור הממלכה האבודה. למעשה, כוח ספרדי תומכים סטיוארט נחת בסקוטלנד בשנת 1719 (שנתיים לאחר הקמתה של הלשכה הגדולה), אבל את הפולשים הובסו נמרצות בקרב Glenshiel. זה לא היה סוף  שאיפותיו של סטיוארט, אשר המשיך בתכנון במהלכים בתקופה שמעניינת אותנו.

          כמה תומכי סטיוארט, בעיקר סקוטים, הלכו אחריו לגלות והיו מעורבים ביצירת של לשכות הבונים החופשיים הראשונות ביבשת. כאן הם קיבלו את ההשפעות של מגמות מיסטיות שהיו נהוגות בעת זו באירופה, והם יצרו את דרגות נוספות, שלא במפתיע, נקראו "הסקוטית". בשנים מאוחרות יותר, לאחר התפתחות ארוכה, נולד הנוסח הסקוטי הקדמון והמקובל.

          המלך ויליאם לא היה אהוב מאוד על ידי נתיניו. הוא היה הולנדי בלב, ואופיו הזדוני לא הביא לו פופולריות. עם זאת, הוא קיבל את "חוק ההסכמה", שאסר על כל קתולי אי פעם להיות מלך. בתקופת שלטונו הוקמה חברת הביטוח הראשונה (1699). עם מותו הוכתרה אן, בתו השנייה של ג'יימס השני, ששלטה בשנים 1702-1714. תקופת שלטונה הקצרה סומנה עם זאת במספר התפתחויות חשובות. בתקופת שלטונה סקוטלנד ואנגליה הפכו מאוחדים בשנת 1707, אשר עבור הסקוטים פירושו היה אובדן של הפרלמנט שלהם. המצב הזה נמשך עד לפני כמה שנים, כאשר סקוטלנד קיבלה מידה של אוטונומיה. שלטונה של אן ציינה גם את נושא חוק זכויות היוצרים (1708-1709), אשר נתן שליטה מוחלטת על כל החומר המודפס לחברה של כלי כתיבה באנגליה, הורחב מאוחר יותר גם לסקוטלנד, לאירלנד ולמושבות האמריקאיות, ובכך ביטל למעשה את חופש העיתונות . עם זאת, זה גם נתן הגנה בעלת טווח מוגבל ל"רכוש הספרותי", בפעם הראשונה בכל מקום שהו באירופה.

          מערכת הדואר הונהגה באנגליה בזמנה, וראש ממשלה, מונה בפעם הראשונה (1710).
          זה היה "תור הזהב" של פיראטיות באוקיינוס האטלנטי והים התיכון. בערך בין 1716 ו-1726 היו בין 1,000 ל-2,000 פיראטים באוקיינוס האטלנטי בכל עת. "כמעט מחצית מהם היו ממוצא אנגלי, עשירית מהם ממוצא אירי, ועשירית נוספת משילוב מאזור סקוטלנד וויילס. הנותרים באו מבין הבריטים בצפון אמריקה או הודו המערבית, והפזורה מהולנד, צרפת, פורטוגל ומדינות אירופאיות אחרות, אפריקה .... בעשור שבו Rediker מציין למעלה, שודדי ים תפסו כנראה ושדדו כ -2,400 כלי שיט... "

          שינוי קיצוני בא לכתר הבריטי בשנת 1714, כאשר ג 'ורג' הראשון, עלה לשלטון. למרות שהוא היה בנו של נסיכה גרמנית, ובעל מערכת יחסים מרוחקת עם קו המלוכה האנגלית, הוא היה המועמד הפרוטסטנטי הקרוב ביותר.

          ג'ורג' הראשון, מייסד בית הנובר, היה חייל גרמני פשוטומוצק, ללא דמיון, שמעולם לא למד לדבר אנגלית, העדיף להמשיך לחיות בהאנובר במקום לונדון. הוא איפשר לשרים האנגליים שלו לנהל את המדינה, ואילו הוא הקדיש את עצמו כדי לצוד ולשלוט ביד ברזל בנתינים הגרמנים שלו.

          הממשלה הבריטנית נותרה בידי שרים כמו רוברט וולפול, ראש הממשלה הראשון של אנגליה. במהלך כהונתו פרצה השערורייה הפיננסית הידועה בשם "בועת הים הדרומי". מניות החברה שהוקמה בשנת 1710 ונקראה הים הדרומי עסקה בסחר משולש, לשלוח ספינות עם סחורה אנגלית (בעיקר וויסקי, נשק ובדיםטקסטיל) לאפריקה המערבית, קונה שם עבדים אפריקאים, שהסיע אותם לאמריקה, ולחזור הביתה עם סחורות כמו סוכר וטבק. מסחר זה היה רווחי כל , כך שהחברה יכולה להעניק לבעלי המניות שלה דיבידנד עצום, שהגיע 100% בשנה. ספקולציות אחוזות טירוף הביאו להנפקת מניות נוספות ללא כל שליטה, ונוצרו חברות חיקוי רבות, חלקם התקיימו בכלל רק על הנייר. לבסוף, בועת הסבון פרצה בשנת 1720, כאשר שער המניה צנחה ב- 98.5% והמשקיעים המסכנים נותרו ללא פרוטה. נאמר כי ד"ר ג'יימס אנדרסון, מחבר החוקות של הבונים החופשיים (1723, 1738) הישקיע גם הוא בבועה ואיבד הון רב. הזיכרון של השערורייה הזאת נמשכה במשך עשורים רבים.

          בצרפת, גם היתה טלטלה בעקבות שערורייה, גל של האשמות ושל הרשעות בגין הרעלה אשר אחזה ורסאי בשנת 1679-80, שהגיעה לשיאה חשד כי פילגשו המלך, מאדאם דה מונטספן, ניסתה להרעיל את לואי ה-14.

          כאשר ג'ורג' הראשון מת משבץ בשנת 1727, הצליח ג'ורג' השני הבן שלו לרשת את מקומו. המלך הצעיר היה חייל כמו אביו, המוסר שלו היה לא בטוח, אבל שלטונו נמשך זמן רב, עד 1760.

​

          קנדה נכבשה במהלך תקופה זו, המרד האחרון של המתחזה לסטיוארט דוכאה, והיסודות של האימפריה ההודית (שפותחה מאוחר יותר על ידי ד 'יזראלי) הוקמו. אלו גם היו השנים שבהן הבניה החופשית פרחה להפליא הן בבריטניה והן ביבשת אירופה, בעיקר בצרפת ובגרמניה. הלשכה הגדולה השנייה הוקמה בלונדון, המכונה "קדמונים", נוסדה בעיקר על ידי מהגרים אירים שלא אהבו את החידושים שהנהגווצגו על ידי הלשכה הגדולה המבוגרת יותר, שכונו בחוסר כבוד בשם "המודרניים". ייתכן, וגורם נוסף שהוביל ליצירת לשכה גדולה מתחרה הייתה קבלת הפנים העלובה שניתנה על ידי הבריטים לבונים החופשיים האירים.

          כדי לסיים את הסקר, אני מוכן להרחיב היקף ולהסתכל על העולם בכלל בתחילת המאה ה -18. בצרפת, המלך לואי הארבעה עשר, ששלט בבדידות מזהירה  עד 1715. במהלך תקופת שלטונו הוא ביטל את הצו של נאנט(1685) שהגן על ההוגונוטים (פרוטסטנטים) בצרפת, וביטולו המוביל להגירתם של הוגונוטים  רבים לאנגליה, שחלקם הפכו פעילים ביצירה של הלשכה הגדולה של לונדון, בגיבוש עקרונות של סובלנות. שלו ניסיונו לספח את ספרד ליצירת ממלכת בורבון משותפת הובילה למלחמת הירושה הספרדית (1701-1713), שבה צרפת לחמה בצבאות הברית הגדולה (אנגליה, הפרובינציות המאוחדות והאימפריה ההבפיסבורגית), ולבסוף נוצחה . את מקומו ירש הנין שלו, שהיה רק בן 5, כך שצרפת נשלטה במשך שנים רבות על ידי עוצר, החל בדוכס מאורליאן.

          ברוסיה, פטר הגדול בנה את סנט פטרסבורג (אשר חגגה את שנת המאה השלישית להקמתה בשנת 2003). הטורקים הכריזו מלחמה על רוסיה בשנת 1711, הביסו את הצאר. המלך פיליפ הרביעי, הבסבורגי הראשון, שמלך בספרד, ואילו בהודו שליטי מוגול (צאצאי מ Tamerlan) השלימו כיבוש ומוחמד שאה היה למוגול הגדול. בשנת 1722, שבטי הפאתאן תחת מחמוד Ghilzai הרסו את האימפריה הספווית. בסין, הקיסר Kangxi היה לקראת סוף תקופת שלטונו (1662-1722). הוא היה הראשון מבין שלושת הקיסרים של שושלת צ 'ינג (1662-1795) של הפולשים המאנצ'ו, אשר הפילה את שושלת מינג של הסינים.

          למרות המלחמות הגדולות של הדת של המאה ה -17, ההוצאות הצבאיות לא פחתו, להיפך, ב 1700, מדינות כמו צרפת, אוסטריה ושבדיה הקדישו בין 75 לבין 90 אחוז ההוצאה הממשלתית הכוללת למטרות צבאיות. בריטניה הפכה לאומה בעלת המיסוי הגבוה ביותר; בין 1688 לבין 1815, המסים עלו פי 16 וההלוואות פי 240.

          עכשיו תן לנו לנחזור לאורח החיים של אזרחי לונדון באותה תקופה, המאה ה -18 המוקדמות. העולם שלהם חסר כל אמצעי תקשורת מהיר. התחבורה המהירה ביותר הייתה הסוס. לא היו עיתונים יומיים - העיתונים האנגליים הראשונים היו השבועונים, ועיתון יום הראשון נולד רק בשנת 1769, והיה במחזור קטן מאוד. העיתונות ההמונית הוקמה רק בשנת 1811, כאשר הומצא הדפוס הסיבובי.

          החברה הגבוהה נפגשו בבית, או בארמונות שלהם. אמידי האצולה התגוררו בעיקר בכפר, והגיע לעיר הבירה רק בעונת הנשפים והמסיבות, שהתמקדו בחצר המלכותית. עיצוב גן הייתה האופנה החדשה בכל אירופה. הגרמנים בנו ביתנים סיניים בשנת 1707, לפני שהאנגלים עשו אותו.

          ויליאם קנט, יליד 1685, היה האדריכל ומעצב הפנים. בשנת 1720 הוא הפך לפופולרי את הסגנון הפלדיאני עבור בתים של עשירים, לאחר מכן הוא המציא את ה"גוטי", ולאחר מכן גרם למהפכה בעיצוב גינות אנגלית, לשחרר אותם מחבליכותונת המשוגעים של הרשמיות.

          אילו היו מקומות מפגש ציבוריים? המילה ציבור public מציינת את זה: הפאב (מ"הבית הציבורי"), פונדק שבו אנשים התכנסו כדי לשתות, לאכול, לשיר, ולהחליף רעיונות. זה היה בו זמנית גם אכסניה, מסעדה ומועדון.

          למועדון היה תפקיד חשוב בחיי החברה של המעמדות העליונים. אחד המפורסמים ביותר, או הידוע לשמצה, היה מועדון הלפייר (Hellfire,) שנתן כך סופר כר נרחב ושהיווה גן עדן מבודד לטקסים סודיים ואורגיות סקס. המועדון היה ידוע באופן רשמי "הנזירים של סנט פרנסיס של ויקומב", הנזירים של מדמנהם או מסדר אבירי המערב של ויקומב. זה היה מאורגן הוא נוסד על ידי סר פרנסיס דשווד 1708-1781)), אשר קודש בלשכה של הבונים החופשיים בעת שהתגורר בפירנצה.

          הלשכות הלונדוניות הראשונות נפגשו באופן הגיוני בפאבים, בחדר נפרד או בקומה השנייה, שם הם ניהלו טקסים שלהם בין סיבוב שתייה אחד למשנהו, או כפי שהיה מקובל בלשכות אחדות עד עצם היום הזה, הייתה ארוחה אחרי הטקס.

          לפי מה שאנחנו יודעים על אופן הפעלת לשכות בתקופה זו, אנו יכולים להסיק כי החלק הטקסי של המפגש היה קצר מאוד, הסמליות הייתה מוגבלת לפאנל של הלשכה, האחים לבשו כפפות - ונקודה חשובה מאוד: היו חמושים בחרבות.

          בחדר שבו נערך הטקס לא היה ריהוט מיוחד. סמלים של הכלים שלנו וכלים אחרים בלשכה צוירו על לוח או קרש, הידוע לוח הדרגה, או ששורטטו על הרצפה עם גיר ופחם, כדי להימחק לאחר הטקס באמצעות דלי וסמרטוט. תחריט של הוגארת '("הלילה") שהוזכר קודם לכן מראה סחבה הנישאת על ידי אחד מאחי הלשכה.

          פגישות הבונים החופשיים התאפיינו בחברותיות. כאמור, השירים הערב היהיוו חלק חשוב, למעשה חלק בלתי נפרד של הטקס. מוזיקה ושירה היו בסדר. מספיק רק לפתוח את הספר הראשון של החוקה של אנדרסון (1723) כדי לאשר את העובדה הזאת. ששה עשר מ-90 העמודים שלו מוקדשים לשירים של הנשיא, המפקחים, לשכת החברים והתלמידים, כולם עם עשרות קטעי תווי מוסיקה מתאימה.

          המהדורה השנייה של חוקות, של 1738, הייתה הרבה יותר נרחבת, הכיל גם הויא 16 עמודים של שירים, הרבה יותר, אבל רק עם המילים. כנראה המוסיקה הייתה יותר מדי ידועה מכדי לבזבז נייר טוב להעתיק אותה עליו.

          הרבה יותר מרשים בהקשר זה הוא ספר של החוקה של הלשכה הגדולה של "הקדמונים", Ahiman Rezon, נכתב על ידי המזכיר הגדול לורנס דרמוט; הכרך מכיל כמעט 100 עמודים של שירים, הספר הפופולרי ביותר על הבונים החופשיים של המאה ה -18, "איורים של הבונים החופשיים" של ויליאם פרסטון - עבודה, והודפס מחדש פעמים רבות  שכללה הדפסות רבות משנות ה- 70 של המאה ה-18 ועד העשורים הראשונים של המאה ה -19 - כוכלל לא פחות מ 44 עמודים של האודות, מזמורים ושירים.
          ההערה האחרונה לגבי שירים: כאשר מזכירים את שיר הנשיא במהדורה הראשונה של החוקה, זה של 1723, זה מתייחס לנשיא הלשכה, לא רב בונה. כידוע, הפיצול של הדרגה השנייה נוצר מספר שנים מאוחר יותר.
          הלשכה של הבונים החופשיים היה מקלט של שלום ושלווה בזמן של אי ודאות פוליטית, כאשר הזיכרון של מלחמת דת היה טרי בזיכרון של כל הגברים, כאשר תגליות והמצאות הראשונות שינו את הכלכלה, ופתחו אופקים חדשים של התקדמות, כאשר התקווה של ההגיון וההומניזם היו צריכים לסלק מן הלבבות של האנשיםגברים את הרעות החולות של קנאות וחוסר סובלנות. זו הייתה קרקע פורייה שעליה הבניה החופשית הספקולטיביות המוקדמת נבטה וגדלה, והפיצה סניפיה ברחבי העולם המערבי.
 

תרגום מהמקור באנגלית: יוסף בן גלית